Page 108 - 20122

‫גן חובה‬

‫פתחתי על שולחן המטבח את בצק השמרים שתפח לאורך הלילה‬
‫במקרר‪ .‬מיקה שיחקה עם מישמיש ואמרה‪ ,‬״היא כבר חייבת ללכת‬
‫לגן!״ שקט השתרר בחדר הרועש בבית‪ .‬מיקה פחדה להיישיר מבט‬
‫פן תישרף מהאש שיקדה מעיני‪ .‬מיקה‪ ,‬אימא מופלאה לשלושה‪ ,‬והיא‬
‫כבר מבינה לחלוטין‪ ,‬שרק אימא יודעת מה נכון עבור הילדים שלה‪.‬‬

‫לרגע היא פשוט שכחה‪.‬‬

‫״מחר את הולכת לגן!״ אמרה אימא בעודי יושבת על רצפת המטבח‬
‫אצל סבתא רוזה עם גוש קוזונק בידי ופני מרוחות בשוקולד קינמוני‪.‬‬
‫הייתי בת שלוש וגם אז אימא לא בדיוק התלהבה לשלוח אותי למסגרת‬

‫שלא כוללת סבא‪ ,‬סבתא‪ ,‬חיות בית ועוגות שמרים‪.‬‬

‫ביום הראשון בגן‪ ,‬כשהילדים ישבו לשולחן‪ ,‬הגננת צווחה‪ ,‬״שקט!‬
‫שה בבקשה! אין משיחין בשעת הסעודה!״ נעמדתי בביטחון והסברתי‬
‫לה שהיא טועה – זמן הסעודה הוא הרגע ביום בו כולם מתפנים‬
‫ויושבים יחד‪ .‬זה זמן מצוין לנהל שיחה‪ .‬״אולי אצלך בבית‪,‬״ אמרה‬
‫בביטול‪ .‬גם אוכל דלוח וגם לא מדברים‪ ,‬איזה מקום מיותר‪ .‬למחרת‬
‫אירעה תקרית עם אחד הילדים‪ .‬עד היום אבא אוהב לספר איך אסף‬
‫אותי מהגן והניח אותי על הכתפיים‪ ,‬ואז אמרתי שילד אחד דיבר לא‬
‫יפה והרביץ לי‪ .‬אבא‪ ,‬שידע מה מונח על כתפיו‪ ,‬שמר על קור רוח‬
‫ושאל‪ ,‬״ומה את עשית בתגובה?״ חייכתי במבוכה‪ ,‬״נתתי לו שוס‪.‬״‬
‫אבא צחק ואמר‪ ,‬״ילדה שלי טובה‪.‬״ ביום השלישי לגן חטפתי שפעת‬
‫ואימא החליטה שאולי אפשר ללכת לגן יום כן יום לא‪ ,‬לפחות עד גן‬
‫טרום חובה‪ .‬חזרתי בדילוגים להפעלות השמרים של סבתא רוזה‪ ,‬עם‬
‫חיות הבית‪ ,‬ריחות הבישולים והשוקולד הקינמוני‪ ,‬שמרוח על הפנים‪.‬‬

‫את גן טרום חובה פקדתי על בסיס יומיומי‪ .‬מותר היה לדבר שם גם‬
‫כשישבנו לשולחן‪ .‬הבעיה היתה‪ ,‬שאם ילד עשה משהו שהגננת לא‬
‫ראתה בעין יפה‪ ,‬הוא נשלח לבלות את היום במחסן‪ .‬לקחו שבועות‬
‫עד שסיפרתי לאימא‪ .‬הייתי כמעט בת חמש ובורותי חגגה כשזה נגע‬
‫בעונשים‪ .‬חשבתי שזאת התנהגות לגיטימית של אנשים מסוימים‪.‬‬
‫כשאימא שאלה אותי שוב איך היה בגן‪ ,‬כמו בכל פעם שאספה אותי‬
‫הביתה‪ ,‬סיפרתי כבדרך אגב‪ ,‬שביליתי את היום במחסן‪ .‬למחרת לא‬
‫הלכתי לגן‪ .‬שבוע לאחר מכן הגיעה גננת חדשה‪ ,‬שהסכימה גם לדבר‬

‫בזמן הארוחה וגם לא סגרה אף אחד בחדר מעופש‪.‬‬

‫‪108‬‬