Page 103 - 20122

‫״נחש?!?!?!??!?״ היא צרחה‪.‬‬
‫ניסיתי להסביר שאני כמעט בטוחה‪.‬‬
‫היא המשיכה לנזוף בי על עצם היותי האדם שנושא כזאת בשורה‪.‬‬

‫״באיזה גודל???״ שאלה‪.‬‬
‫הדגמתי עם הידיים משהו בגודל מערוך‪.‬‬
‫״את בטוחה שזאת לא תולעת גדולה??״ התעקשה‪.‬‬
‫״יש תולעים בגודל מערוך?״ התעקשתי בחזרה‪.‬‬

‫״באיזה צבע???״‬
‫נשמע היה שהשתכנעה‪ ,‬עד שעניתי‪ ,‬״ורוד‪.‬״‬

‫״ורוד?!!??!?!?״ לא היה ברור אם היא הופתעה או התפעלה‪ .‬הסתגרנו‬
‫בחדר השינה והמתנו ללוכד נחשים במשך שעה ארוכה‪ .‬כל מה שזכור‬
‫לי מאותה המתנה הוא ריח החלה מחוץ לדלת והמחשבה‪ ,‬האם הכשת‬

‫נחש היא מחיר גבוה מדי לביס הגון מחלה טרייה‪.‬‬

‫גם בבית של מאמ סגדו למאפה בעל תחושת הקדושה‪ .‬בערב חמישי‬
‫אחד‪ ,‬כשאמה אפתה חלות לקראת שבת‪ ,‬ישבנו בסלון ביתה ועישנו‬
‫את מה שאימא שלי אוהבת לכנות ״פוט״‪ .‬אבא שלה‪ ,‬שמזכיר את‬
‫אבא שלי בלא מעט רבדים‪ ,‬הביט בנו בזלזול‪ .‬כשהצעתי לו שאכטה‬
‫בהתלהבות ששמורה לבת עשרים‪ ,‬הוא הפתיע‪ ,‬לקח מידי את הפוט‬
‫ועישן‪ ,‬בעודו מזלזל ואומר שעליו דברים כאלה לא משפיעים‪ .‬התנור‬
‫צלצל‪ ,‬אימא של מאמ מילאה את האי במטבח בחלות טריות‪ ,‬שהונחו‬
‫על רשתות לקירור ויצאה לגינה‪ .‬בעוד מאמ ואני צוחקות בלי סיבה עד‬
‫כדי בריחת שתן‪ ,‬אבא של מאמ נעלם מהסלון‪ .‬לקח לנו רגע להבחין בו‬
‫עומד לבדו במטבח וממלמל‪ ,‬״כלום זה לא עושה לי הדבר הזה‪ .‬אני‬
‫לא מבין על מה אתן מדברות‪.‬״ לפני שהצלחתי לנסח משפט הגיוני‬
‫על זה שאולי לוקח לזה יותר זמן במקרה שלו‪ ,‬נשמע קולה המבוהל‬

‫של אמה שחזרה למטבח‪ ,‬״לאן נעלמו שתי חלות?!?״‬

‫אימא שלי היתה מאז ומתמיד השעון המעורר הנפלא בעולם‪ .‬תמיד‬
‫ליטפה אותי בעדינות ולחשה לי‪ ,‬״בוקר טוב‪ ,‬חיים שלי‪,‬״ אפילו‬
‫כשדרמה גדולה התרחשה באותם רגעים‪ .‬מאמ לא תשכח לעולם את‬
‫אותו בוקר שישי בזמן מלחמת לבנון השנייה‪ ,‬אז אימא שלי ליטפה‬

‫גם אותה ברכות ואמרה‪ ,‬״מאמ‪ ,‬קומי‪ .‬נופלים עלינו טילים‪.‬״‬

‫‪103‬‬