Page 104 - 20122

‫יש קולות מרגיעים‪ ,‬שחקוקים במוחי מהילדות ומספקים לי עד היום‬
‫שינה מתוקה במיוחד‪ :‬קול שואב האבק שנשמע מהחדר ליד‪ ,‬ציוץ‬
‫ציפורים‪ ,‬יצירה של באך בבוקר שבת וגם קולו של אבי שבוקע מן‬
‫המרקע‪ .‬אני יודעת שאפילו עם שואב אבק קל יותר להזדהות מאשר‬
‫עם אבא שגר בתוך הטלוויזיה‪ ,‬אבל נסו לדמיין שנת צהריים מאוחרת‬
‫בתור ילדים קטנים‪ ,‬בזמן שאבא שלכם מגיש את ״ערב חדש״‪ .‬הוא עבד‬
‫מאוד קשה באותם ימים ומשהו בקולו ובתמונתו על מסך הטלוויזיה‬

‫הרגיש קרוב ומנחם‪.‬‬

‫סיימתי בילוי מוגזם בעיר בחמישי בלילה כשהתעקשתי לתפוס טרמפ‬
‫עם חבר לבית הורי‪ .‬ידעתי שהנסיעה הארוכה תשתלם כשאניח את‬
‫ידי על שקית החלות בבוקר למחרת‪ .‬התגנבתי למיטתה של אמי עם‬
‫שחר‪ .‬אבא כבר נסע להנחות את תוכנית הבוקר‪ .‬פתחתי ערוץ ‪2‬‬
‫ונרדמתי‪ .‬בשבע בדיוק החל קולו של אבא להמתיק את שנתי וריח‬
‫התה של אימא מילא את אפי‪ .‬השעה שש ועשרים חלפה ולא ניגשתי‬
‫לשקית מרוב שהייתי עייפה‪ .‬ואז‪ ,‬ברגע אחד קולו של אבא השתתק‬
‫ואימא קפצה מהמיטה‪ .‬״אבא התעלף בשידור! קומי! משהו לא טוב‬
‫קרה!!״ נעמדתי בשנייה‪ ,‬התלבשתי בשתיים ולמרות שהייתי מוכנה‬
‫ליציאה ושאני מגדירה את עצמי כאדם שמתמודד יופי במצבי לחץ‪,‬‬
‫ההתנהגות שלי הוכיחה אחרת‪ .‬בעוד אימא ממתינה ליד הדלת‪ ,‬לקחתי‬
‫תיק ומילאתי בו מצעים וכריות‪ .‬כשאימא ניסתה להבין מה לעזאזל אני‬
‫עושה‪ ,‬הסברתי שמאוד חשוב שיהיה לכולנו נוח בטיפול נמרץ‪ .‬ואם‬
‫זה לא היה מספיק מוזר‪ ,‬כשסיימתי לארוז את כל כלי המיטה שידע‬
‫הבית והסכמתי להתפנות לרכב ולנסוע לבית החולים‪ ,‬חלפתי על פני‬
‫שקית החלה ולא לקחתי אותה‪ .‬בדרך התקשרו להגיד שהמצב לא טוב‪.‬‬
‫היה גם מפיק שהתקשר ואמר משהו שנשמע כמו ניחום אבלים‪ .‬נסענו‬
‫שעה עד בית החולים ולא החלפנו מילה‪ .‬אחרי שעות של חוסר ודאות‬
‫ורופאים מתחלפים‪ ,‬הדיאגנוזה היתה נשיכת עכביש וטיפול אנטיביוטי‪.‬‬

‫אבא נמנם כל הדרך הביתה וכשהגענו לחניה אימא העירה אותו‬
‫בליטוף רך‪ ,‬אבל הוא ייבב וסירב להתעורר‪ .‬רק כשאמרתי שנשארה‬
‫חלה שלמה‪ ,‬הוא מיהר לפקוח את עיניו בהתרגשות ושאל‪ ,‬״איך קרה‬
‫הדבר??״ הסברתי שרק בשבילו‪ ,‬ובשביל אריזת כלי מיטה‪ ,‬היה לי‬
‫שווה לוותר‪ .‬אבא הביט בי במבט מבולבל אז סיכמתי‪ ,‬״בפעם הבאה‬

‫שדרמה תכה בנו‪ ,‬אשמח אם תכה ביום אחר‪.‬״‬

‫‪104‬‬