Page 150 - 20122
P. 150
בית ירוק משמח
יוסף אוהב טבע יותר מאוכל .אני יודעת ,זה דיל ברייקר .אם הייתי
יודעת מראש ,אולי הייתי שוקלת את זה שוב.
אחרי חמישה חודשים של חיפושי דירה קשוחים ,מצאתי את הבית
שאהבה נפשי .כך גררתי אותנו ,כאחרוני הקלישאות ,לאזור מבוגר
ושקט לקראת הלידה .כזה בלי בר בקומת הכניסה ובלי חמישה בתי
קפה במרחק דקה מהמיטה.
כשעברנו לבית החדש ,יוסף עבד הרבה בווינה ולא ממש הספיק
להסתגל .בעודי תופחת להנאתי ,שברתי את הראש איך לגרום לו
להרגיש בבית .יש אנשים ששורפים מרווה בבית חדש כדי לנקות
אנרגיות קודמות ,אני שורפת חצילים .הריח ממלא את החדרים ובתוך
שנייה המקום הופך לבית ,שכאילו היה שלי מאז ומעולם.
חצילים שרופים פחות מדברים ליוסף ,אז פניתי לטבע .התגלגלתי
החוצה וגיליתי ,שהבית השכן עטוף כולו בירוק .במשך תקופה לא
מבוטלת ,שבטח נמשכה רק חודש ,סיגלתי לעצמי מנהג; בכל פעם
שיצאתי מהבית ,נעמדתי באותה הנקודה וצילמתי ליוסף את הבית
הירוק .ככה ראינו איך הקיץ הולך לו ומגיע הסתיו .ככל שהבית הפך
ורוד ,הרגשנו איך המישמיש מתקרבת לחיינו .כשירדו לי המים ונסענו
לבית החולים ,הבית הוורוד החל לדהות .כשחזרנו ,הוא כבר היה הבית
השחור .רק ענפים כהים עטפו את קירותיו העירומים.
לא יצאנו הרבה מאז .ההחלמה לא היתה פשוטה .החורף היה קר.
הקורונה הגיעה והזמן עבר .כשיצאנו החוצה הבית הזדקף שוב בגאווה.
הוא עמד שם ירוק מתמיד ,כאילו פוקד עלינו לעצור ולהשתאות.
אולי רק רצה שנשוב להיזכר ,שקלישאות הן לרוב נכונות ,וכמו
הענפים הריקים ,העלים הירוקים והימים הלא פשוטים – הכול עובר.
150
