Page 152 - 20122

‫דונאטס‬

‫בכל פעם שאני הולכת עם מישמיש לקבל חיסון‪ ,‬אני קופאת במקום‪.‬‬
‫אני תמיד מגיעה עד הדלת של רופא הילדים השרמנטי ושם שולפת‬
‫מתיק התירוצים הדמיוני סיבה טובה במיוחד לכך שיוסף צריך להיכנס‬
‫איתה בלעדי‪ .‬כנראה שאם לא היתה ברירה הייתי עושה את זה כמו‬
‫גדולה‪ ,‬אבל האופציה‪ ,‬שאבא שלה יהיה איתה ברגע בו צחוקה המתגלגל‬
‫הופך לבכי גדול של כאב ואכזבה‪ ,‬נשמעת לי תמיד קצת יותר פשוטה‪.‬‬
‫אחותי ואני דווקא אהבנו חיסונים‪ .‬היינו מגיעות לרופא בדילוגים‬
‫ובציפייה‪ ,‬מתוך ידיעה‪ ,‬שגם אם יש רגע לא נעים‪ ,‬בסוף נגיע ל״דאנקן‬
‫דונאטס״ בלונדון מיניסטור‪ ,‬שנודע גם בכינויו ״המקום בו בני אדם‬
‫הופכים שמחים״‪ .‬במקום להגיע אל הרופא בפחד ובתיעוב‪ ,‬אלה היו‬

‫הרגעים הכי יפים‪.‬‬
‫אם אעצום עכשיו עיניים‪ ,‬אוכל לראות את אבא שלי מדלג עם קופסת‬
‫קרטון ורודה בדרכו חזרה למכונית‪ .‬היינו יושבות מאחור‪ ,‬שרות‬
‫ומנשנשות דונאטס מדוגמים עם פרוסטינגים שונים וסוכריות צבעוניות‪,‬‬

‫שהשכיחו כל זריקה‪.‬‬
‫בכל פעם שאני הולכת עם מישמיש כדי שהיא תקבל חיסון אני מחכה‬
‫לבד במכונית ובוהה בחלון‪ ,‬מצפה שאבא שלי יבוא בדילוגים עם‬
‫קופסת קרטון ורודה וייכנס יחד איתי לרופא כדי להחזיק את ידה‪ .‬כך‬

‫גם לה‪ ,‬במקום פחדים‪ ,‬יהיו אלה הזיכרונות הכי יפים‪.‬‬

‫‪152‬‬