Page 156 - 20122
P. 156
ג׳אן לוקה
״וולד יו לייק טו סי מובי טומורו?״ שאל ג׳אן לוקה במבטא איטלקי
כבד .הוא היה נמוך ממני בראש וחצי ,גילו נשק ל־ 30ובגדול ,לא
הבנתי 90אחוז ממה שאמר .למדנו יחד אנגלית כשפה שנייה ,בבית
ספר שנמצא במרתף של מלון פנסילבניה ,מול המדיסון סקוור גארדן
במנהטן .אני הייתי בת שבע־עשרה ,התנשאתי לגובה 1.78ודיברתי
אנגלית שבורה ,שהלמה שתים־עשרה שנות לימוד אנגלית עם שלל
מורות שעלו מברית המועצות לשעבר.
ההורים שלי סחפו אותנו לשלל הרפתקאות לאורך השנים ,אבל זאת
היתה המשוגעת מכולן .ארזנו את כל שברשותנו ,כולל כל הרהיטים,
הספרים ,הכלבה והחתול ועברנו לגור בניו יורק .נסעתי מדי בוקר
ברכבת למנהטן ,לבושה במיטב בגדי ולרגלי נעלי עקב ,גם בשלג.
ראיתי מספיק סדרות כדי להאמין שכך נוהגים .קניתי קפה בגודל
אריזונה בסטארבקס ,שמעתי פרנק סינטרה באוזניות גדולות וצעדתי
לי 57בלוקים לכל כיוון .יום יום במשך חודשים .מלכת העולם ,חיה את
החלום הניו יורקי ונמצאת בעיר ,שאם מצליחים בה מצליחים בכל מקום.
הולכת ,מחייכת וחושבת בליבי ,אם רק היו לי חברים .בכל יום מחדש
יצאתי מפתח הבית עם תקווה בלב ,שהיום יהיה היום ,שבו אפגוש חבר
חדש ,ידיד ,או אפילו מכר ,שאוכל לנופף לו לשלום ברחוב .בכל ערב
חזרתי הביתה קצת יותר בודדה מהיום הקודם .גם כשהצלחתי לפתח
סמול טוק ברכבת עם בחורה נחמדה והרגשתי שסוף סוף זה קורה,
הגענו לתחנה שלה ושם החברות הסתיימה .היו ללבד הזה גם יתרונות,
לא הרבה בני שבע־עשרה זוכים לזמן משפחתי אינטנסיבי כל כך .זה
נשמע ציני ,אבל זה לא .היו לנו כל כך הרבה רגעים יפים יחד .טיולים
למקומות קסומים ,לילות בסלון עם שוקו חם כשבחוץ נערם שלג עד
שדלת הבית לא נפתחת .שבועות שלמים בלי לדבר עם אנשים זרים.
דמיינו לכם מגיפה עולמית וריחוק חברתי ,בזמנים בהם חשבנו שזה
בגדר מדע בדיוני .גם אז היו לקונספט הזה יתרונות ברורים.
״טומורו!״ עניתי לג׳אן לוקה בהתרגשות .למחרת נעלתי נעליים
שטוחות .זה היה המעט שיכולתי לעשות .ישבנו בשיעור מרוגשים
ומיד בסיומו צעדנו לבית הקולנוע הקרוב .הוא בחר את הסרט אבל
נתן לי לשלם על הכרטיס .ככה זה באיטליה ,חשבתי לעצמי .כשהגענו
לנקודה שבשבילה הולכים לקולנוע ,הוא אמר בביטחון ,שהוא לא
אוכל פופקורן .הסברתי בחיוך ,שאני מאוד קנאית לאוכל שלי ושאם
156
