Page 160 - 20122
P. 160
כשאהיה גדולה
כשאלכסנדר היה בן שש הוא הודיע לנו בביטחון ,שכשיהיה גדול ,הוא
רוצה להיות צייר או שוטף כלים .מה שיצא – הוא מרוצה .בגיל תשע
הוא כבר בז לחלומו הישן והחליט ,שכשיגדל ,הוא רוצה להיות מוכר
ב״סאבוויי״ ,הסנדוויץ׳ ,לא הרכבת התחתית .לא משוכנעת מה יותר
מוזר .היום ,בגיל שתים־עשרה ברור לו כשמש – הוא יהיה יוטיובר.
זה מגיע עם תוכנית עסקית ,שדואגת לפרנס גם אותנו כשנהיה זקנים.
הסתדרנו ובניו.
זה היה יום קריר של קיץ כשאספתי אותו מהגן ,כששאל מה ארצה
להיות כשאהיה גדולה .הסברתי בעצב קל ,שאני כבר גדולה ולמרות
שמאז ומתמיד ידעתי מה אני רוצה להיות ,זה עדיין רק בגדר שאיפה.
אלכסנדר ביקש ביס מכריך המחמצת שאחזתי בידי והתעקש ,״אז את
לא מה שרצית להיות כשתהי גדולה?״ ״עדיין לא,״ הסברתי כששמעתי
את הגלגלים בראשו עובדים .״דנדר ,במה אתה חושב שאני עובדת?״
הסתקרנתי .״בלדבר ו...בלאכול,״ ענה בביטחון.
בשיעור חברה בכיתה ד׳ הודעתי למחנכת ,שהחל מהיום ולאורך כל השנה
היא יכולה לשכוח מתכנים לשיעורי חברה .אני על זה .ישבתי והכנתי
תחקירים על חברי הכיתה ובשיעורי חברה עשיתי ראיונות אחד על אחד.
כשהיו שואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ,הייתי עונה,
״כמו אבא ואימא,״ ומיד גם מסבירה ,שלהיות מפורסם זה ממש לא
מקצוע ,לא זה מה שאני רוצה .אני רוצה לדבר עם אנשים מרתקים,
לשמוע סיפורים יוצאי דופן ,לתת לאנשים חלון לעולמות אחרים בלי
שיצטרכו לצאת מסלון ביתם ובגדול לעשות משהו ,שיהיה משמעותי
גם עבור אחרים .אז פשוט קראתי לזה ״לעבוד בטלוויזיה״.
הטלוויזיה השתנתה פלאים וגם אני צמחתי לכיוונים אחרים .בכל פעם
שחשבתי שנפתחה בפני הזדמנות טלוויזיונית מרגשת ,התבשרתי
שעלי לעשות עוד כמה פרויקטים שאיני שלמה איתם ,כדי להוכיח
שאני ראויה .התאבדתי על כל פרויקט כאילו היה התגשמות של כל
מה שרציתי בחיים .בכל פעם שהגעתי לקו הסיום ולתפקיד המיוחל
התבשרתי ,״אנחנו אוהבים אותך ,אבל את לא מה שאנחנו מחפשים.״
אף שליבי נשבר לרסיסים שוב ושוב למראה הדלת הנטרקת בפני,
התעקשתי להמשיך ולחפש את החלון.
160
