Page 57 - 20122

‫השידורים‪ ,‬ששיננתי בעל פה מהיום שבו למדתי לקרוא‪ ,‬רק כדי להיות‬
‫זאת ששואלים אותה‪" ,‬מה יש היום בטלוויזיה?" כל מה שחשבתי‬
‫שאצליח לברוח ממנו עד שהבנתי‪ ,‬שאני זאת שרודפת אחריו‪ ,‬כל‬
‫הקריירה שלי בטלוויזיה‪ ,‬הכול תלוי באודישן הזה‪" .‬העולם מחכה‬

‫לך!" מלמלתי לעצמי בפאתוס‪.‬‬
‫התיישבתי על ספסל מחוץ לאולפן ‪ 3‬וחיכיתי‪.‬‬

‫אני‪ ,‬בת ‪ ,21‬עוזרת הפקה ברדיו‪ ,‬שזאת הגדרה מכבדת למישהי שעושה‬
‫קפה בזמן שהיא מדפיסה ליינאפים‪ ,‬לובשת שמלת ערב שחורה עד‬
‫הרצפה‪ ,‬מעוטרת בתחרה ובפירורי קרואסון ונועלת נעלי עקב‪ ,‬שהביאו‬
‫אותי לגובה סביר של ‪ .1.95‬לידי ישבו אוולין הגואל ואילנית לוי‪ .‬אוולין‪,‬‬
‫אישה מרהיבה חסרת גיל‪ ,‬לבושה כאילו יצאה משער של ווג הצרפתי‬
‫ואילנית‪ ,‬שלבשה טרנינג וכפכפים‪ ,‬ועדיין הצליחה להיות אחת הנשים‬
‫הכי יפות שראיתי במציאות‪ .‬אני לא יודעת מי נחרד יותר מהבחירה‬
‫האופנתית שלי‪ ,‬הן או בורא עולם‪ ,‬שראה את שלושתנו באותו פריים‪.‬‬

‫במשך ‪ 25‬דקות ישבנו על ספה מול המצלמה ואני שתקתי‪ .‬השתיים‬
‫לצידי היו משוחררות כאילו הן יושבות על אסלה‪ ,‬בזמן שלא הצלחתי‬
‫להוריד את המבט המופתע מהפנים‪ .‬שמעתי אותן מדברות על בגדים‬
‫וניקיונות‪ ,‬על אוכל וחופשות‪ ,‬מדברות ומדברות ומדברות‪ ,‬עד שהקול‬
‫שלהן הלך והתרחק‪ .‬עד שנהיה שקט ורק אני הייתי שם‪ .‬אני והמצלמה‪.‬‬

‫אבא שלי אומנם אכל לי את כל הקרואסונים‪ ,‬אבל הרעב האמיתי שהכניס‬
‫לחיים שלי היה לדבר הזה‪ ,‬הרעב לנקודה השחורה הזאת‪ ,‬למבט לתוך‬

‫צינור שמעביר את החלומות שלי למספר בלתי מוגבל של אנשים‪.‬‬

‫אחרי שלושה ימים‪ ,‬שני דליים של דמעות ועשרים קרואסונים בערך‬
‫(בדיוק)‪ ,‬התקשרה אלי העורכת ואמרה שהם בחרו ברותם סלע‪.‬‬
‫התוכנית מעולם לא עלתה לשידור‪.‬‬

‫אחרי עשרות אודישנים‪ ,‬שאחריהם קיבלתי מעט מאוד תשובות‬
‫חיוביות והרבה מאוד תשובות מעולם לא הגיעו‪ ,‬הפסקתי להמתין‬
‫לאודישן הנכון‪ .‬אבא שלי הבין בגיל צעיר שבמקום להיבחן לתפקיד‬
‫אפשר ליצור תפקיד‪ .‬לקח לי זמן‪ ,‬אבל התובנה הזאת חלחלה בי‪,‬‬
‫לצד נהרות של פירורי בצק וחמאה ולצד העובדה‪ ,‬שאני כבר אוהבת‬

‫ששואלים אותי על אבא שלי‪.‬‬

‫‪57‬‬