Page 21 - 5422
P. 21
תודלי תונומת |21
לי מדבר :לא מההורים באולם ,שנועצים בי מבטים מטופשים ,לא
ממיכל ומשיר ,לא משאר ילדי הכיתה ,שמתחילים לנוע בחוסר
תיאום משווע לצלילי השיר .We are the worldגם לא מהמורה
רינה ,שעומדת בצד הבמה ולוחשת את השורות שאני אמורה לדקלם,
בניסיון נואש להתניע את שפתיי הקפואות .ואז אני מתכופפת .מניחה
את המיקרופון ,מזדקפת ,מיישירה מבט גאה באולם ,מפריחה נשיקה,
קדה קידה ונמלטת מהבמה בריצה קלה.
המורה רינה מקבלת את פניי בחיוך מפתיע .אני מנסה להצטדק:
"אמרתי לך שאני לא רוצה להיות הכוכבת של "...היא קוטעת אותי
בחיבוק ואומרת" :אני מתנצלת שהכרחתי אותך לעשות משהו שלא
רצית .את אמיצה ,מתוקה ומקסימה ,ואני הכי גאה בך".
אני נסה כל עוד נפשי בי לעבר החנייה ,ונעמדת מפוחדת .פתאום,
מאחור ,מקיפות אותי זוג ידיים מוכרות ,ואני שומעת את אמא" :אני
אוהבת אותך עד השמיים ובחזרה ,עד הירח ובחזרה" .אני מחייכת
ומשיבה" ,ואני אותך עד השמש ובחזרה" .אמא ממשיכה את התחרות
המסורתית" ,ואני אותך עד אינסוף" ,ואני מסיימת במשפט הקבוע
והמנצח" ,ואני אותך עד אינסוף והרבה־הרבה אחריו".
כעבור כמה ימים אני יושבת על עץ התאנה העתיק בחצר הבית
שלנו בכפר מעש .חברה שלי רוני ואני בנינו קן שישמש אותנו
בחופשת הקיץ .ממרומי הצמרת ,אני רואה את רוני יושבת על הדשא
ואוכלת בתאווה חלה מתוקה מרוחה בחמאה ובדבש .אני צופה לעבר
חצר הבית הסמוך ,של סבתא רוחל'ה .אמא וסבתא יושבות כמו בכל
בוקר מתחת לעץ התות .אני לא שומעת על מה הן מדברות ,אבל סביר
להניח שסבתא כהרגלה מספרת לאמא סיפורים משעשעים ומסעירים
מילדותה .סבתא רוחל'ה גדלה בפתח תקווה ,שהייתה אז מושבה
חקלאית .אבא שלה היה ממייסדי המושבה ,אחד מ"חמשת הרוכבים"
מהבלדה על יואל משה סלומון.
בזמן שאני סורקת את השטח מלמעלה מפציעה בי מחשבה
שמצחיקה אותי :לאחר הצלחתי המזהירה בתפקידי הראשון ככוכבת
הצגה ,בטח אקבל המון הצעות מכל העולם ,אך איאלץ לדחות אותן,
