Page 18 - 5422
P. 18
| 18מסוכלים
מחוץ למים ,אני מריץ את האירועים במוחי שוב ושוב ומגיע
לאותה נקודה ,אל השתיקה ,המבט החודר והתבוסה ,אני לא שם לב
שאבא מתיישב לידי" .רוצה לספר?" הוא שואל בשקט ,ובעיניו ים
של אהבה" .הכול בסדר" ,אני משיב חרש ,משתדל שהקול שלי לא
ירעד ויסגיר את סערת הרגשות .השתיקה שמשתררת מספרת לי בסוד
שאבא יודע שהכול לא בסדר .הלב שלי שבור לרסיסים.
"אתה רק בן עשר" ,הוא אומר ברוך" .עוד תחווה אכזבות ,ואחרי
שהכאב יפוג ,אתה תצמח ותפרח ותהפוך ליהלום מלוטש וזוהר,
שאפשר יהיה לראות מהירח".
חיוך בלתי נשלט עולה על פניי .יהלום?! עוד דימוי שאבא שולף
מאשפת הקלישאות שלו ,חלקן לא מובנות ,אך כולן מנחמות" .מצחיק
אותך "...שואל או קובע אבא ,וזה מסיג את הכאב ,או לפחות חלק
ממנו" .אם אתה לא רעב ,תחזור לבריכה" ,הוא קורא את מחשבותיי,
ועוד לפני שהוא מסיים את המשפט אני רץ במורד הגבעה ,אל המים.
בדרך חזרה אל המושב אני מעוך בין האחים שלי ,יובל וינוב,
במושב האחורי של הפיאט הירוקה ,שמתנשפת בכבדות ורוטנת.
"ילד סנדוויץ'" ,אני נזכר בחיוך בביטוי שלמדתי מאמא .השפה של
המבוגרים מוזרה .הם משתמשים במילים שמתארות חפצים ,מאכלים,
חיות ,כלי נגינה ,שקשורות לשמיים ,לים ולאדמה ,רק כדי להימנע
מלומר דברים בצורה ישירה וברורה .יהלום! עכשיו אני מחייך בגלל
השיחה עם אבא.
"מה הכוונה בסנדוויץ'?!" כעסתי על אמא בפעם הראשונה שהיא
אמרה לי את זה .היא הבינה שהיא עלולה שוב למצוא את עצמה
בזירת התגוששות ,זירה שבה הבן שלה חייב להבין הכול ,או לפחות
להרגיש שניצח ,ועדיף בנוק־אאוט" .מה אתה אוהב לקחת לאכול
לבית הספר?" ניסתה למנוע את המהלומה הבאה בקול מתחנף" .אני
שונא ללכת לבית ספר!" עניתי ברוגז מתגרה .היא הבינה שגם בקרב
הנוכחי יהיו סבבים רבים שבהם תתאמץ לפייס אותי ,וגם הוא יסתיים
רק כשתפיל את עצמה על רצפת הזירה ,באהבה ללא תנאי.
"איזה סנדוויץ' אתה אוהב?" שחררה אנחה של ייאוש" .שוקולד
