Page 14 - 5422

‫תמונות ילדות‬

‫מאלּכ‪ :‬לנצח את הים‬

‫אני יושב על החול הרטוב‪ ,‬מתבונן בגלים המתגנבים בלחש‪ ,‬מלטפים‬
‫את כפות רגליי‪ ,‬קדים ונסוגים לביתם‪ ,‬אל מעמקי הים‪ ,‬מדמיין שהם‬

‫מזמינים אותי‪ .‬אני פוחד‪.‬‬
‫לא סיפרתי לאיש על הפחד שלי מהים‪ .‬הרי גברים לא מפחדים‬
‫מדבר‪ ,‬ועוד אני‪ ,‬בן ראשון אחרי שש בנות‪ַּ ,‬ב ְח ִמל ִא ְסם ֵאל־ ִעילה‪.‬‬

‫גאוות המשפחה‪.‬‬
‫אבא יושב עטוף באחיותיי‪ ,‬המקשיבות לו בהערצה‪ .‬לעיתים הוא‬
‫מסיט את מבטו אליי‪ ,‬בנו האהוב‪ .‬כשהמבטים שלנו מצטלבים‪ ,‬אני‬
‫רואה שאבא מחייך‪ ,‬אבל החיוך מהול בעצב‪ .‬אני יודע שכל ביקור‬
‫בנתניה מעורר בו געש של רגשות‪ .‬אום ח'אלד‪ ,‬כפר הולדתו‪ ,‬נכבש‬
‫ונהרס בנכבה‪ ,‬ועל אדמותיו הקימו היהודים את נתניה‪ .‬שרידי הכפר‬
‫מעלים בו געגוע עמוק להוריו‪ ,‬לאחיו שנהרג‪ ,‬לילדותו‪ ,‬לתקופה‬
‫שלפני המלחמה הגדולה‪ ,‬שעליה הוא בוודאי מספר עכשיו שוב‬

‫לאחיותיי‪.‬‬
‫השמש יורדת אט־אט‪ ,‬מקשטת את האופק בפז ובארגמן‪ .‬אני יודע‬
‫שהיום זאת ההזדמנות האחרונה שלי‪ .‬אני חייב להיכנס לים‪ ,‬לנצח‬
‫את הפחדים‪ ,‬להיות ראוי לאהבה של אבא‪ .‬אני כבר בן עשר‪ ,‬ומהיום‬
‫שבו נולדתי הזכירו לי אינספור פעמים‪ִ " ,‬אי ְנ ַתא ָזל ִמת ֵאל־ ֵּבית"‪ ,‬אתה‬
‫הגבר בבית‪ .‬אני נעמד נחוש‪ ,‬מגניב מבט זהיר אל אבא‪ ,‬מקווה שכאשר‬
‫אלכוד את עיניו‪ ,‬הוא לא יראה את החרדה שבעיניי‪ .‬אני רוצה שהוא‬
‫יראה את בנו גובר על הים הגדול‪ ,‬שהחל להשמיע שאגה מתגלגלת‪.‬‬