Page 30 - YUDIT
P. 30
כ דרשת המבואר הרש"ש
וכל שעה וכל רגע שאינו עוסק בתורה נקרא חסרון לא יוכל להמנות וכל
שאינו עוסק בתורה נקרא נזוףכד כי דבר ה' בזהכה ובכל יום בת קול יוצאת
ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ,ואפי' היושב בטל נקרא לץכו
מד' כתות (וכו')כז וכ"ש השח שיחה בטלה שהוא בעשה דכתיב ודברת בם ולא
בדברים בטליםכח וכתיב הוגעתם ה' בדבריכםכט.
כח( .יומא י"ט ):ויעויין בשערי תשובה (ג, ובלבד שיכוין לבו לשמים .שהוא הנשמה
קע"ז) מה שכתב בזה דברים חוצבי להבות, שבו הנקרא לב ,שהיא בחינת המלכות,
וז"ל ,כי אשמת הבטול מן התורה בעת
היכולת לעסוק בה ,אש היא עד אבדון לקשרה בשמים.
תאכל .כאשר אמרו כי דבר ה' בזה ,כל כד .אבות (ו ,ב)
שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, כה .סנהדרין צ"ט .כפי שנפסק בשו"ע
ע"כ .וכמבואר בגר"א (משלי א ,כ"ג) כי (רמ"ו ,כ"ה) כי כל שאפשר לו לעסוק
חטא הלשון חמור הוא מכל החטאים וכפי בתורה ואינו עוסק הרי זה בכלל כי דבר ה'
שתלמוד תורה כנגד כולן ,כך עוון דברים בזה ועיין בשערי תשובה שער שלישי (י"ד)
בטלים כנגד כולן שנעשה בהם האדם מה שביאר בזה ,ויסוד הדבר הוא דווקא
כמעיין המתגבר וכו' יעויי"ש ,והביאור בזה באופן דהוא נראה להדיא שהסיבה לעזבו
הוא משום שהאדם משתמש בכח הרוח את התורה באה מנקודה בעומק הנפש של
ממללא שלו ,הנשמה האלוקית שלו ,ליתן בזיון לדברי התורה ,והיינו שאינו חש ואינו
קיום לעולם השקר ,ולאבד את כל צורת מבין נכון את כבודה הראוי לה ,וכשאר
הדוגמאות שהובאו שם בדברי הגמ' ואפילו
האדם והצלם אלהים שלו. המבזה את חבירו בפני רבו דהוא מראה
שיש לו בנפש את הבחינה של הזלזול של
כט .ונראה לבאר הטעם דדווקא על דבר זה 'מאי אהנו לן רבנן וכו' ,ואינו תופס כי בי
כתב שיקבל האדם על עצמו בכדי להנצל מלכים ימלוכו ,וכדברי רש"י שם שהם אלו
מהדין דהנה עיין ע"ז כ"ב .שבא נחש על המקיימים את העולם ודו"ק.
חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על כו .אבות (ג ,ב) רחב"ת אומר שנים שיושבין
הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבים שלא ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים.
עמד וו על הר סיני לא פסקה זוהמתן ,ועיין כז .סוטה (מ"ב).
בשלה"ק (כ"ה .בית חכמה) הנה אנחנו