Page 116 - 28222
P. 116
שרה פכטר
תמיסות גלוקוז ונוזלים אנטיביוטיים שונים ונחיריו שואפים אוויר
מלאכותי ממכונת הנשמה ,ושכינה שוכנת למעלה ממראשותיה של
החולה ,והיא נושמת נשימה אחת אחרונה ודי ,אבל אחריה עוד אחת
אחרונה ושוב .וכך זה נמשך יותר מעשר שנים ועדיין לא תם .סוד גנוז
במעמקי נפשה הממאנת לנוטשה ,סוד המתפענח לאיטו ,אט־אט.
צריך סדר יום ,תוכנית; דפוס קבוע .היא עושה זאת שלוש פעמים
בשבוע .בימים שבהם היא לא עובדת במשרד .נוסעת לאמא .כמו
עולה רגל .ראשון .שלישי .חמישי .באוטובוס .עם כרטיס .זו היתה
משימה מפרכת עצמות ,היינו ,עצמותייך יבשו ואחר נפרכו וכל זאת
בלי שהנעת ולו איבר מאיברייך :נסיעה באוטובוס היישובי הממוגן.
שלוש פעמים ביום היה יכול להסיעך לירושלים ,כלומר לציוויליזציה
האמיתית — אבל המחיר לא היה השמונה שקל שלושים שעלתה
הנסיעה ,אלא החוויה הבלתי אפשרית של חמישים וארבע הדקות
בממוצע שלקחו לרכב הברזל לנוע מהתחנה שבפאתי נחלת עזריאל
עד למרכזית שבירושלים .מה שעברת שם בחמישים וארבע הדקות
הללו ,שהיו ראשיתו של מסעך לאמא ,היה משולש ששלושת קודקודיו
המה השפלה ,כוח ושנאה ,והכול בשמונה שקל שלושים.
אבל זה איפשר לה להיזכר בכל מה שהביא אותה עד הלום.
את'ל שכטר — לימים אמא של רעיה אלואל שכטר — היתה גיורת
קליפורנית טיפוסית .מלפנים שמנמונת ג'ינג'ית ,מעט פנקיסטית,
מתכת מעטרת את נקבי גופה המקוריים והמלאכותיים ,וקעקועים
עוטרים את עורה .היא נשבתה בקסמו של הרב־הדוקטור־המשורר רבי
נעים גראב ,רב רפורמי בעל תשובה (כך הגדיר את עצמו) שאיתר
אותה בנקודה די נמוכה בחייה ,במקום הכי נמוך בלוס אנג'לס ,כמו
שאומרים ,עם עשרה דולר והרבה כדורי ואליום בכיס ,וזהו .נעים לא
חש כל אי־נעימות לשאת על כפיו את הנערה המחוררת מהפירסינג
ומההזרקות ,ואף לא חשב שיש בנשיאתה על כפיו כל בעיה הלכתית.
חכמינו כבר הגדירו חסיד שוטה את הרואה אישה טובעת בנהר ונמנע
116
