Page 121 - 28222
P. 121
אמצע שום מקום
איש לא ידע מנין לה אהבה כזו לאמא הגוססת ,שרוחה מן הסתם
כבר עומדת על מפתנם של שערי גן עדן .איש לא ההין לשאול ,ואולי
גם לא היתה תשובה .וככה זה נמשך ללא שינוי ,קיץ וחורף וסתיו
ואביב .אבל ביישוב ,בימי החול האפורים ,היא היתה עוד אחת ,סתם
רעיה.
***
שבת אחר הצהריים .אפור בחוץ וצהוב נורות שבעים ואט בפנים.
בבית של רעיה התפר שבין הקיר לקיר הסמוך לו רטוב .טיפות מים
מחלחלות כאן .ומי שישבה מולי לא היתה מלאכית בלבן ,אלא
פשוט רעיה מהקרוואן האמצעי וזה הכול .הבטתי אל דמעותיו של
הבית ,שזלגו לאיטן מבין הקירות" .גם לך יש נזילה?!" שאלתי
אותה" .כבר התרגלתי "...היא מושכת כתפיים .שבת של סוף חורף.
הגשם מטפטף טיפות פֵרדה .לוחש סודותיו באהבה אל היקום הצמא
לגילוייו .והרוח שורקת בחוזקה .וסוליות הנעליים מותירות בוץ בכל
מקום .ישבנו שם והגשם זולג פנימה דרך הסדק העגמומי ,ופתאום
הבנתי למה אני מרגישה מוגנת באוטובוסים :אין שם חורים בגג או
בקירות; הגשם לא חודר .פלא שכזה" .מה עושים עם קנאה?" תהתה
רעיה בקול" .קנאה? רעיה ,על מה את מדברת?" הופתעתי" .בית
נורמלי .חיים נורמליים .אנשים נורמליים .חייבים לחשוב שהנה,
ברוך ה' ,יש לי ילדים גם חכמים וגם בריאים ,ויש מספיק כסף
לאוכל ,ויש קירות וגג — אבל עדיין אני מקנאה .תסתכלי מסביב,
זה בית זה?"
לא הספקתי לענות לה לפני ששמעתי צעדים מתקרבים לדלת
וידעתי שתם ביקורי .אמא שלי נכנסה .חלקנו את אותן חברות .ככה
זה כשאוהבים ,חשבתי ,אבל האם אכן מדובר באהבה? "עטרה ,אולי
תלכי לעזור לנאווה לשמור על הבית? כולם עייפים ורעבים ",אמא
121
