Page 124 - 28222
P. 124
שרה פכטר
משתוללת מכאבים ,עם כל המורפיום והכול .היא נראתה בת תשעים,
אבל לפי הגיליון הרפואי ,סוואר'נט ידעה שהיא עוד לא בת חמישים
ושתיים .היא סבלה די .בחוץ השתוללה סופה .בנחלת עזריאל ירדו
גשמים ,אבל כאן ניתך מבול .לרגע קרס החשמל בקומה; מים טיפטפו
לתוך לוחות החשמל המיושנים .היה עליה ללחוץ על העברת המכשור
שלמראשותיה של החולה למצב של זרם חלופי ,על בסיס מצברים
וגנרטורים לשעת חירום — זה מה שכולם עשו — אבל לסוואר'נט
היתה הארה פתאומית .היא החליטה שהיא לא עושה את זה .נקודה.
היא ירדה לקפיטריה המוארת וקנתה קרואסון .קרואסון .קפה .עיתון,
מדור פוליטי .רק אחרי רבע שעה היא עלתה לחדר .החשמל חזר;
התקלה תוקנה .את'ל היתה מתה .לגמרי .לבדה .סוואר'נט חשבה שזה
היה הכרחי .הסבל הזה לא היה אפשרי ,והיא ממילא היתה גומרת;
ייסורים שכאלו במשך עשור? ועכשיו? למרות המורפיום? עניין של
שבוע ,גג עשרה ימים .וחוץ מזה ,אין הוכחה אז זה לא קרה .במהלך
השבת היא חשבה על זה ללא הרף .היא ריחמה על האמא והעריצה
את הבת ,זו שהיתה מתפללת עליה .היא לא יודעת למה עשתה את זה.
***
רעיה הישירה מבט צלול ועז בגויה הזאת שרצחה את אמא שלה" :לא
את הרגת אותה ,מדאם .ה' רצה אותה לידו .את היית רק כלי בידיו",
אמרה" .אבל אני לא רוצה לראות אותך עוד לעולם ".אחר כך היו
הקבורה וההלוויה והשבעה והצער והגעגוע והזיכרונות.
התקופה שאחרי הגט היתה קשה ,נזכרה רעיה ,יושבת על שרפרף
נמוך בסלון הקרוואן ומאזינה בחצי אוזן למנחמים .האף־בי־איי עיקל
את החשבונות של אבא ראקי ,והיא התחילה לעבוד .למדה הנהלת
חשבונות וקיבלה עבודות פרטיות והחזיקה את הבית בציפורניים.
אחרי שנים שבהן חדלה מכך ,היא חזרה ,כמה לא מתאים ,לעשן.
124
