Page 129 - 28222
P. 129
אמצע שום מקום
של העצמי .היממה הכילה מספר מוגדר של שעות ,אבל הגאונות
והשיחור־לטרף־של־מילים עשו את שלהם :עומר התנפל על החומר,
תקף אותו ,הריץ עליו עיניים ברעבתנות ,כמעט נושך אותו בלהט;
הריכוז היה מוחלט .יכולת הסיגוף האישי כמו זו של פקיר הודי.
***
טובה קמראן היתה סטודנטית יבשה ,שאיש באוניברסיטה לא הבין מה
היא עושה בה ואיך התקבלה בכלל .בעולם מתוקן לא היתה מתקבלת
אפילו לפקולטה להעברת מוצרים בסרט נע בסופר ,אילו היתה
כזאת .אנטי־תזה מושלמת למה שנתפס כאידיאל היופי ,שמנמונת,
גובהה מטר וארבעים ותשעה סנטימטרים ,פניה מכוסות פצעונים.
היא ניסתה תמיד להיראות פרובוקטיבית :עגילי זהב צעקניים ,עננת
בושם מוגזמת ,חיוכים משוחי שפתון כתום מזעזע ,קעקוע עקרב
בצבע סגול־לוהט על כל אחת מכתפיה שלעולם חשופות היו ,ובעיקר
סיגריות דקיקות ,ארוכות ,זורות שובל ארוך של אפר באשר הלכה,
ומשקפיים עבים ,שחורי מסגרת ,שרק הוסיפו לה נלעגות; כל אלו
סימנו את טריטוריית הבדידות של קמראן ואת סירובה להסכין עם
גורלה ,שרק סכין מנתחים ישנה אותו ,אבל טובה בחרה בכלי נשק
אחר זמין וזול יותר ,וכך החל נתיב הייסורים הכואב עד מאוד של
עומר הורוביץ.
"עומר הורוביץ מוכר כדורים לסטודנטים ",הטיחה קמראן
באריה גטר ,שלא חדל מלנפח את המסטיק שבפיו לבלון קטנטן,
מקפיד להפגין אדישות .למול עיניו הקטנות ובלון המסטיק שלו היא
שפכה על השולחן כדורי מרץ וכדורי קפאין ,את כל המלאי שאגרה
בסבלנות ובכוונה" .הו ,כן ,אני מבין לגמרי ",לאט גטר" ,אין צורך
לדבר במפורש ,איננו נמצאים כאן בחקירה משטרתית ".הוא שאל
בשקט למה הגיעה אליו מבולבלת בתשע בבוקר ,למשרד הקטן שעל
129