Page 126 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫מיליון דולר‪ .‬לאמא שלך היתה פוליסת ביטוח שאביך‪ ,‬ראובן יעקב‪,‬‬
‫עשה עבורה בשעתו‪ .‬הכסף פשוט המשיך להיכנס‪ ,‬ובגלל שהפוליסה‬
‫היתה על שמה‪ ,‬הכסף לא עוקל‪ .‬הוא כנראה אהב מאוד את אמך‬
‫ואתכם‪ .‬הוא היה יכול בכל רגע‪ ,‬מאז שחרורו‪ ,‬לבטל את הפוליסה‪.‬‬
‫עשרים וחמש שנה הוא משלם לה‪ ...‬בפוליסה היה כתוב חמישים‬
‫ושתיים‪ ,‬כי הרעיון הוא להגביל את הסיכוי שהחברה תצטרך לשלם‪...‬‬
‫ככה זה באמריקה‪ ,‬את מבינה אותי? אז חמישים ושתיים‪ ,‬לא יום אחד‬
‫יותר‪ ...‬אם אמא שלך היתה שורדת עוד חמישים ומשהו שעות‪ ,‬עד‬
‫שתים־עשרה בלילה שבין ראשון לשני‪ ,‬הכסף היה יורד לטמיון‪ .‬רעיה‬
‫ישבה שם‪ ,‬גלים־גלים של עצב טמיר הולמים על לבה כאדוות ים; היא‬
‫ידעה שנשמתה של אמא‪ ,‬שממילא ריחפה בין ארץ לשמים‪ ,‬דאגה לכך‬
‫שחייה יסתיימו ברגע הנכון‪ .‬בחייה לא הצליחה להקים להם בית‪ ,‬אך‬

‫במותה‪ ,‬מפויסת ושלווה‪ ,‬פתחה בפני בתה את הדרך‪.‬‬

‫‪126‬‬