Page 123 - 28222
P. 123
אמצע שום מקום
את "סוואר'נט יעקובינה" בהצלחה בחיים ,בבעל ובמשפחה ,באושר
ועושר ,בזמן שבעלה סיים את ההבדלה ,ואז בתה חמדה ,שלא שותה
מהמיץ ענבים ,חיברה את מכשיר הטלפון והוא צילצל מיד .על הקו
היו מבית החולים .קול רשמי לאוזן הודיע ביובש שאת'ל שכטר נפטרה
במהלך השבת ונא לבוא כדי לטפל בסידורי ההלוויה והקבורה .רעיה
התעלפה מניה וביה .בעלה נחום עמד והזליף מי קרח על פניה ועל
צווארה; היא גנחה ופקחה עין אדומה ,התיישבה על רצפת הלינולאום
כשגבה אל הקיר ,בירכה" ,ברוך דיין האמת בשם ובמלכות ",והחלה
לבכות בכי חרישי ,מיוסר ,חייתי ,מיואש .אמא אמא אמא.
בדי עמל עלה בידי נחום להקימה מרבצה כדי לנסוע כאן ועכשיו
לבית החולים .הוא שאל כנהוג ביישוב את רכבו של טוביה א' קאוטמן
ודהר אל הדסה עין כרם ,ובתוך שלושים ואחת דקות הם היו שם .ממש
בחדר .אבל אמא כבר לא היתה שם אלא בחדר המתים .וליד המיטה
שבה שכבה עשר שנים עוד היו המכשירים והתרופות ושקיות העירוי
והשמיכות והסדינים ורעיה התבוננה בהם בדממה .תחושה מוזרה אפפה
אותה ,כאילו המכשור ,שהיה החוט שקשר את אמא שלה לעולם הזה,
מבקש לומר לה דבר־מה .היא עצמה עיניים והתרכזה ,ומתוך ערפול
חושים שמעה קול בראשה אומר" ,סוואר'נט ,סוואר'נט ".רעיה יצאה
את החדר ,פסעה אל חדר האחיות בקצה הקומה ,פתחה את הדלת,
ניגשה לסוואר'נט ,נעצה את עיניה התכולות בעיני החתול הירוקות
שלה ואמרה" ,את הרגת אותה ".סוואר'נט אפילו לא מיצמצה ,וענתה,
"היא סבלה כל כך ואת לא היית כאן ,בובה'לה .אבל אין לך הוכחות
אז זה לא קרה בכלל".
***
דומה כי רוחות רפאים חוללו בגופה המיוסר של את'ל .מיום חמישי
באחת בצהריים עד עכשיו ,ליל שבת ,שבע וחצי בלילה ,היא
123
