Page 122 - 28222
P. 122
שרה פכטר
ביקשה בחיוך רחב ,וידעתי שהיא מגרשת אותי כדי שלא תיאלץ
לחלוק את רעיה .האם אמא קינאה בי על שהתיידדתי איתה?
***
סוואר'נט יעקובינה החלה את יומה כרגיל .בשבילה יום שישי הוא
יום ככל הימים .היא אמנם נרשמה כערבייה נוצרייה לפי הגדרות
הדת והלאום הרשמיות ,אבל בפועל היתה חופשייה מתוויות .מאמינה
לפי דרכה .היא עטתה את הבגדים הרשמיים שבהם התלבשה יום־יום,
ביוצאה לעבודתה כאחות בבית החולים הדסה .אלו היו בגדים צנועים,
אך קצת יותר עדכניים מאלו שלבשה כאן ,בבית לחם ,צמוד צמוד
למחנה הפליטים דהיישה ,שבו בלאו הכי לא היה בריא להיות ערבייה
נוצרייה .היא נכנסה לרכב הסוסיתא שלה ,היחיד בארץ כנראה ,לאחר
שהאחרונים כורסמו זה מכבר בידי גמלים רעבים ,כך לפי השמועה.
רווקה בת עשרים ושבע ,לא בוער לה להינשא .יש לה בית משלה
בבית לחם .היא היתה מהיחידות שגרו בתחומי הרשות ,אך היו בעלי
תעודת זהות ישראלית.
היא עלתה כעת לחדר ,104והנה לפניה גופה של את'ל שכטר
מתפתל בעווית .היא סבלה — פיה השמיע צווחות כבושות ,יפחות
מרוסקות" .היא ככה מאתמול ",אמרה לה אחות הלילה" ,דקה אחרי
שרעיה עזבה .בערך באחת בצהריים האקו לב התחיל להשתולל .היא
סובלת מאוד ...נתנו לה מורפיום בכמויות שיכולות לסמם פילים,
אבל היא עדיין ככה".
***
מוצאי שבת .הבדלה .לקראת סיום ברכת "המבדיל" רעיה חשבה
כתמיד על האחות שביקשה להזכיר את שמה ליד הנרות .היא בירכה
122
