Page 223 - 28222
P. 223
אמצע שום מקום
נפשי והצמיחו תבואה בשלה — הקציר שלה הוא הספר שלפניכם.
האמת עובדה ועברה מטמורפוזות ,כך שהספר הנוכחי איננו משקף
שום אדם ,עובדה או מקום ,ואין לראותו אלא כבדיה ספרותית.
הגומות שהותירו זרעיו בנפשי הם עניינה של תודעתי האישית
בלבד ,אפוא.
תודה לא־לוקים.
תודה לסבי הגאון ,הרב חיים צימרמן זצ"ל ,הוא הדמות לאורה
כולנו הולכים ,וכנערה הוא תמיד עודד אותי להמשיך ולכתוב.
געגועיי.
לסבתא שלי מאמריקה ,אלוק־ים יאריך ימיה ושנותיה ,לב
שעבר את אימי השואה ושרד ,לב שהקים והעניק ונתן למשפחה
הברוכה שלה .בכל פעם שאני מבשרת לה על ספר חדש פניה קורנות
מאושר והיא מתחננת שאתרגם את הספר לאנגלית ,השפה בה היא
קוראת.
להורים שלי המדהימים ,שמי שמכיר את הלב שלהם מבין לב
הורה מה הוא.
תודה לכל המשפחה הקרובה והמורחבת שמאפשרת ,תומכת,
ומרשה למילים להפוך להם את הבית ואת היום ,ותודה מיוחדת
לאחי הבכור ,הרב משה פוטש שליט"א ,שהעניק לי מזמנו היקר וענה
לשאלות ההלכתיות שעלו אצלי במהלך כתיבת הספר.
מי שלא זכה להכיר את רמי שביט ,לא זכה להכיר לב שכולו טוב.
לב שמעמיס על עצמו הרבה מעבר לפעימות שלו .תודה.
מודה תמיד לש' א' — חברתי הגדולה ,עמוד תווך קהילתי ואנושי,
כותל דמעות עבור המוני־אדם .בלילות השבת הארוכים ,הבודדים,
התקבצנו אצלה בבית ,מתחממות מול האש שבערה בלבה ולומדות
מהי אימהות ואיך אוהבים.
אני רוצה להודות לכל הלבבות שהצטרפו אליי במסע :לסיגל בן
223
