Page 221 - 28222
P. 221
אמצע שום מקום
נבקש חדר ,נברח מכאן .יש כאן ערבים מבחוץ ושמאלנים מבפנים
וגופי מודיעין מי יודע היכן ,נסחפו טוביה א' קאוטמן ויהודה אז"ר.
יוסי קמיל (האיש והרובה) ואבא שלי (כן ,עם הכספת) ,היו מן
האופטימיים.
אבל שלושים משפחות לא יכולות לריב ולשרוד .עליהן לבחור
בין השניים.
והם בחרו.
הפסיקו לדבר שם ,הפסיקו להתקבץ למניין תפילה אחד ,והתחילו
להלשין למשטרה ולגופי המודיעין ולמשרד הרווחה על כל דבר ,גדול
כקטן.
עצוב ונסער התהלך כמעט כל אדם ביישוב ,התהלך וסיכסך.
החיים הפכו לבלתי נסבלים .כל השנאה והזרות והשיגעון התפרצו.
כל עיוותי הדת המשונים ששולי החברה גררו עמם.
ויום אחד אנשים פשוט התחילו לעזוב .אחד ועוד אחד ,רבים,
אבל בודדים ,איש לנפשו .מאחור נותרו שלדי בתים וברזל קרוואנים
מתפורר.
הלכתי בכביש האספלט המפותל מעלה מעלה במעלה ההר,
נמלטת עם הוריי ,משאית קטנה נושאת את תכולת ביתנו ,ואני
מעדיפה ללכת על רגליי בפעם האחרונה ,להשקיף על היישוב
ממרומי ההר ,לראות אותו גווע.
עיניי היו יבשות.
221
