Page 220 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫בשיירה‪ ,‬כי במד"א נלחצו פן תפשוט הדלקה וירבו פצועיה — ונדמים‬
‫הם לשיירת הרופאים שנסעה להדסה הר הצופים בשעתו‪ ,‬והקרוואן‬
‫כמדורת ל"ג בעומר‪ ,‬אבל בלי בובת המן‪ .‬הזקן הבודד לא השתמש‬
‫בבובות‪ ,‬כי לא היו לו ילדים‪ ,‬אבל זה לא שימח איש עכשיו‪ .‬כי ילדים‬
‫עדיין היו בסכנה‪ .‬כי מפלצת התבערה לא הראתה סימני רגיעה‪ ,‬וטוב‬

‫היה לה וחם ועיניה הירוקות התיזו גיצים‪.‬‬
‫והנה עמדו יהודה אז"ר‪ ,‬וטוביה א' קאוטמן‪ ,‬והרבש"ץ הרשמי‬
‫יהוסף שבותאל הכהן ויהואחז סטרולביץ' קקון‪ ,‬ופטי בעלה של‬
‫דבורה‪ ,‬והתיזו עוד ועוד זרמי מים‪ ,‬ורוקנו עוד ועוד מטפי כיבוי‬
‫שלמים בלהט עשייה ובנחרצות של הפצצת דרזדן או מה‪ ,‬ופניהם‬
‫עטויות מסכות שמי יודע מהיכן צצו‪ .‬וככה זה נמשך שעות‪ .‬בחמש‬
‫לפנות בוקר‪ ,‬שלוש שעות אחרי האזעקה‪ ,‬עם הנץ איילת השחר‬
‫ועם ברק כוכב חמה‪ ,‬דומה היה שחומת האש נסדקה באמצעה‪ ,‬כמו‬
‫בקעים לגובהו של קרש מרקיב‪ .‬כי קירות הפח על בידודם כבר‬
‫קרסו פנימה‪ ,‬נערמים זה לקראת רעהו‪ ,‬והררי קופסאות השימורים‬
‫רישרשו ואיווששו‪ ,‬ורוחות רפאים חמקו מהן בזהירות‪ ,‬מהלכות‬
‫על צדן‪ ,‬ועשן רטוב ורע בקע מהן בקולות נפץ קלושים‪ ,‬מצחיקים‪,‬‬
‫ודומה היה כי הסרדינים מרחפים סביב‪ ,‬זימיהם מוחאים כפיים‬

‫עולזות ושוחקות על חורבן הבית‪.‬‬

‫***‬

‫באו ימים רעים‪ .‬עם הקרוואן של מנוח על מסמכיו‪ ,‬עלו בעשן השמימה‬
‫כל חלומותיו ועתידותיו של היישוב שעכשיו‪ ,‬על ערש דווי‪ ,‬נחצה‬
‫לשני מחנות‪ .‬אלו אומרים מה משנה הכוונה‪ ,‬נבנה ונתיישב ונדאג‬
‫אדרבה שהיישוב שיהפוך ליישוב קבע יתרומם; והללו אומרים‪ ,‬הכול‬
‫כאן רקוב‪ ,‬נלך לכל מקום‪ ,‬נקבץ נדבות‪ ,‬נחתום אבטלה‪ ,‬נחזור לרבני‬
‫הישיבות והמדרשות‪ ,‬לבעלי התשובה שמהם באנו‪ ,‬ונבקש רחמים‪,‬‬

‫‪220‬‬