Page 147 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A

‫קארן‬

‫ברוס מביא לה כוס מלאה משקה בהיר תוסס מקושט בשני אשכולות‬
‫פטל שחור‪.‬‬

‫"מה זה?" היא שואלת‪" .‬זה לא הפונץ'? אני לא חושבת שאוכל‬
‫לעמוד בפונץ'‪".‬‬

‫"זה לא הפונץ'‪ ",‬אומר ברוס‪" .‬זה משקה אלכוהולי קר שרקח עבדך‬
‫הנאמן‪ .‬יותר מתוק מיין‪ ,‬אבל טעמתי אותו ולדעתי הוא יהיה לטעמך‪".‬‬
‫קארן לוגמת ממנו‪ ,‬והטעם מחזיר אותה לימי נעוריה‪ .‬בעלה הוא‬

‫האיש הכי מתחשב עלי אדמות‪" .‬תודה‪ ,‬מותק‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫הוא נושק לשפתיה‪ ,‬ועל אף כל השנים שעברו‪ ,‬משהו מפרפר בגופה‬

‫של קארן‪" .‬בשביל ְך הכול‪ ",‬הוא אומר‪" .‬ואני באמת מתכוון לכול‪".‬‬

‫כשהם יושבים לשולחן‪ ,‬קארן אוכלת חצי זנב לובסטר‪ .‬כל ביס נוטף‬
‫חמאה גורם לה לגנוח מעונג‪ .‬מעולם לא בא אל פיה דבר טעים מזה‪.‬‬
‫ברוס מנסה לשדל אותה לטעום מהלחמנייה המתוקה שלו‪ .‬הוא‬
‫בו ֵצע אותה כדי שקארן תוכל לראות את השכבות האווריריות‪ ,‬אבל‬

‫היא מסרבת‪ .‬הלובסטר היה די והותר‪.‬‬
‫ברוס נושא מעלה את כוס המים שלו ומקיש עליה בכפית‪ .‬דממה‬
‫נופלת באוהל‪ .‬קארן מקווה שזה יעבור בשלום‪ .‬ברוס שתה לפחות‬

‫שלוש כוסות פונץ'‪.‬‬
‫ברוס אומר‪" ,‬גבירותיי ורבותיי‪ ,‬אני ברוס אוטיס‪ ,‬אבי הכלה‪".‬‬
‫פניו קורנים מגאווה‪ .‬התואר הזה מוצא חן בעיניו‪ ,‬ולמען האמת‬
‫גם בעיני קארן‪ .‬הפעם האחרונה שהם היו אנשים חשובים‪ ,‬חושבת‬
‫קארן‪ ,‬הייתה בתיכון‪ .‬היא שחתה שחיית פרפר ארבע מאות מטר‬
‫במשחה שליחים‪ ,‬וכל מי שלא מתפעל מזה מן הסתם לא ניסה לשחות‬
‫ארבע מאות מטר פרפר‪ ,‬ובטח שלא מהר‪ .‬ברוס‪ ,‬כמובן‪ ,‬זכה באליפות‬

‫ההיאבקות של המדינה‪.‬‬