Page 150 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 150

‫‪ 150‬אלין הילדרברנד|‬

‫דיוק — בין שאר האורחים‪ .‬היא מקווה שאיש לא נועץ בהם מבטים‪,‬‬
‫או מצלם אותם‪ ,‬או מתפעל מכך שאישה חולה כל כך עדיין מסוגלת‬

                                                             ‫לרקוד‪.‬‬
‫כשהשיר נגמר כולם מוחאים כפיים‪ .‬נראה שהלהקה סיימה לנגן‪.‬‬

                                                 ‫הערב קרב אל קיצו‪.‬‬
                     ‫סלסט צצה משום מקום‪" .‬נהנית‪ ,‬ב־ב־בטי?"‬
               ‫"נהניתי מאוד‪ ",‬אומרת קארן‪" .‬אבל אני מותשת‪".‬‬
‫היא מרגישה את ידו של ברוס נחה על גבה; אפילו מגע עדין‬
‫כזה מכאיב לה מאוד‪ .‬השפעת האוקסי מתפוגגת ומותירה את קצות‬
‫עצביה בוערים כמו רסיסי זכוכית‪ .‬היא צריכה עוד אוקסי אחד לפני‬

                                                             ‫השינה‪.‬‬
                                  ‫"יום גדול לפנינו‪ ",‬אומר ברוס‪.‬‬
‫סלסט אומרת‪" ,‬ט־ט־טאג מחכה בקוצר רוח לשתות איתך בחדר‬
‫העבודה שלו‪ .‬כוס־ס־סית משקה וס־ס־סיגר קובני‪ .‬הוא ד־ד־דיבר על‬

                                                     ‫זה כל השבוע‪".‬‬
‫"באמת?" אומר ברוס‪" .‬זאת הפעם הראשונה שאני שומע על זה‪".‬‬

                  ‫"אני אקח את ב־ב־בטי למיטה‪ ",‬אומרת סלסט‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬חמודה‪ ",‬אומרת קארן‪" .‬תלכי לבלות‪ .‬זה הלילה שלפני‬

                 ‫החתונה שלך‪ .‬את צריכה לצאת עם החברים שלך‪".‬‬
‫מבטה של סלסט נודד לקצה החצר‪ ,‬שם עומדים בנג'י וש ּו ֶטר‬
‫וממלאים כוסות בבירה מהחבית‪ .‬ש ּו ֶטר נושא את עיניו ואז רץ‬
‫לעברם‪ .‬קארן נבוכה למחשבה עד כמה הוא יפה בעיניה‪ .‬יפה כמו‬
‫אלילי הנעורים של תקופתה — לייף גארט‪ ,‬דיוויד קסידי‪ ,‬רובי בנסון‪.‬‬
‫"גברת אוטיס‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬להביא לך משהו? במקרה אני יודע‬

      ‫איפה עובדי הקייטרינג החביאו את זנבות הלובסטר שנשארו‪".‬‬
‫קארן צוחקת למרות הסכינים שמתחילים לדקור בגבה התחתון‪.‬‬
‫כמה מקסים מצד ש ּו ֶטר לזכור שהיא אוהבת לובסטרים‪ ,‬גם אם חלפו‬

                      ‫הימים שבהם יכלה ליהנות מנשנושים ליליים‪.‬‬
‫"אנחנו הולכים לישון‪ ",‬אומרת קארן‪" .‬אבל תודה‪ .‬בבקשה‪ ,‬קח‬

                                              ‫את הבת שלי לבלות‪".‬‬
                ‫"אני צריכה הרב־ב־בה שנת יופי‪ ",‬אומרת סלסט‪.‬‬
   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154   155