Page 65 - 152

‫סיפור‬

‫ולא מצליחים ללדת ילדים – כל הדברים האלו הם תוצאה של‬
‫דבר אחד‪ :‬אלוקים רחוק מאיתנו‪ ,‬ואנחנו חייבים לעשות הכול כדי‬

‫שיחזור אלינו‪.‬‬

‫אוקיי‪ ,‬אבל מה יעזור אם לא נעשה מסיבות כמה ימים ובתשעה‬
‫באב נשב על הרצפה ונגיד קינות? זה יועיל במשהו?‬
‫מילואימניקים גם בצפון‪ ,‬אחרת מי יודע‬ ‫שלו מפוצצים פירי מנהרות בזמן שהוא‬
‫מה יקרה ואיך היא תסתדר?‬
‫הכרתי שתי משפחות שהבן שלהם הפנה עורף לדרך שחונך בהמחזיק תינוקת בת חודשיים וחצי ומנדנד‬
‫הוא קם בעייפות והלך לחדר שלו‪ .‬מחר‬ ‫והחליט לנטוש את הדת‪ .‬הראשונה‪ ,‬כתגובה‪ ,‬ניתקה איתו קשר‪.‬אותה בעדינות‪ .‬הלוואי שהוא היה יכול‬
‫הוא צריך לעזור בבישולים לשבת; אולי‬ ‫רהמיוושקנתיעיריבהוםרהו‪.‬עחליהלוי!שטנביהכםלשחגסלםעפוו‪,‬דא והםאוהחאוידראוהעאיבננמוישםמפעחוחזנריתייןההבביםקתדשה‪.‬ראגואאילתתההםישכ–ואילרהלכםניחלסשאאלשההיילהחםעכבשעיוזהעםעםאכחילו‬
‫הוא יכין משהו מיוחד כדי לפנק את כולם‪,‬‬ ‫שם‪ .‬הלוואי‬ ‫הכוחות‬
‫שישמחו קצת‪ .‬בשבת שעברה האחיינית‬ ‫מילואימניק‬ ‫הבכור‪,‬‬
‫הקטנה שלו אמרה בקול רם שהוא מבשל‬
‫הכי טעים בעולם‪ ,‬וכל מי שישב ליד שולחן‬ ‫בצנחנים‪.‬‬ ‫לבד באיזו מהמשפחות מדובר‪.‬‬
‫השבת הנהן במרץ ואמר שהיא צודקת‬
‫אה‪ ,‬כן‪ .‬הוא שכח‪.‬‬ ‫ימי "בין המצרים" הם "הכיסא הריק" שלנו‪ ,‬הכוס השבורה בחופה‬
‫מאוד‪.‬‬ ‫הדר עלה לחדר שלו והוציא משם‬ ‫והאמה־על־אמה הלא מטויחת בבית החדש‪ .‬זו הפינה בלב שאנחנו‬

‫"אולי כבר יחליטו מה‬ ‫משאירים כל הזמן‪ ,‬כדי להזכיר לעצמנו שחלק גדול מאיתנו עדייןמשנה‪ ,‬סדר זרעים‪ .‬כשאחיו הבכור נכנס‬
‫יהיה עם הבגרויות?" אמר‬ ‫חסר‪ ,‬ושום דבר לא יהיה שלם באמת עד שגם הוא יחזור‪.‬‬
‫מתן‪ .‬הוא דאג שבסוף לא‬ ‫לעזה בפעם הראשונה במלחמה הזאת‬
‫תהיה להם תעודת בגרות‪.‬‬
‫אנחנו מאמינים שהצער והגעגועים שלנו – ויותר מהם‪ ,‬המעשיםאימא ביקשה שהוא יקבל עליו משהו‬
‫זה לא הוגן‪ ,‬שנה וחצי‬ ‫הטובים‪ ,‬אהבת חינם‪ ,‬התפילות והציפייה לגאולה – מקרבים אותנולזכות החיילים‪.‬‬
‫מהתיכון הלכו להם בגלל‬ ‫צעד ועוד צעד אל היום שאנחנו מחכים לו כל כך‪.‬‬
‫הקורונה‪ ,‬ועכשיו בשנה‬ ‫"איזה משהו?" תהה הדר בזמן שטאטא‬
‫האחרונה פורצת מלחמה‬
‫את הסלון‪.‬‬
‫פתאום‪ .‬ברור שיהיו‬
‫הקלות‪ ,‬אבל מה יהיו‬ ‫"לימוד או תהלים‪ ,‬אני לא יודעת"‪ ,‬היא‬ ‫לנפייה בסרטמצים בצמשת ביא ההקדש‬
‫ההקלות? למה עדיין לא‬ ‫השיבה‪.‬‬ ‫מהקשר שלצמ תלימ חפשמ בתאר הילה‬
‫טמבה "סרטמצים לאשעה בתב"‬
‫מפרסמים?‬ ‫"פרק יומי במשנה?" הוא שאל ואסף‬ ‫תמ סרקמ תא הברקמד‪:‬‬
‫את הפירורים ליעה‪.‬‬
‫"למשל"‪.‬‬

‫"טוב"‪.‬‬

‫והוא משתדל ללמוד בכל יום‪ .‬לא תמיד‬

‫הוא זוכר‪ ,‬אבל כשהוא זוכר הוא משתדל‪.‬‬ ‫ליד המעיין‪ ,‬כשהוא‬
‫הוא גם לא יודע כמה הלימוד שלו עוזר‬ ‫והחברים בונים את‬
‫לחיילים שבשטח‪ ,‬אבל הוא עושה מה‬

‫שהוא יכול‪.‬‬ ‫הדק‪ ,‬הם שומעים שירים‬
‫בלילה‪ ,‬כשכל האחיינים כבר הלכו‬ ‫בבוקסה‪ .‬בניה ברבי‬
‫ויסמין מועלם ועדן‬
‫מהנסיעה‪,‬‬ ‫ואימא כבר חזרו‬ ‫ואבא‬ ‫לכישש‪1‬כו‪6‬ןל‬ ‫מהנממא‬ ‫תהמצה‬
‫והסלון היה‬ ‫כבר היו שטופים‬ ‫הכלים‬

‫נקי‪ ,‬כשהבית היה רגוע ושקט כמו שהדר‬

‫תמיד זכר ואהב‪ ,‬הוא שמע את אחותו‬ ‫חסון‪ .‬בהתחלה הם היו‬
‫הגדולה מדברת בטלפון עם הגיס שלו‬ ‫מדברים‪ ,‬אבל בכל פעם‬

‫שבמילואים‪.‬‬

‫"להיות בצפון זה חשוב לא פחות‬ ‫היו עוברים לנושאים שהם‬
‫מלהיות בעזה"‪ ,‬היא אמרה בשקט למכשיר‬ ‫לא נהנו לדבר עליהם‪,‬‬
‫כמו חיילים שהם הכירו‬
‫הקטן‪.‬‬ ‫לפני המלחמה‪ .‬הדר הכיר‬
‫אבל הגיס כנראה לא השתכנע‪.‬‬ ‫כמה‪ .‬הם לא היו החברים‬
‫"גם בצפון אתה חלק מהמלחמה‬

‫הזאת"‪ ,‬היא השיבה לו‪ ,‬ואחרי שתיקה‬
‫קצרה שאלה‪" :‬אני חלק מהמלחמה? זה‬
‫ששלחתי את בעלי למילואים ונסעתי‬

‫להיות אצל אימא שלי בחופשת לידה‬ ‫הכי טובים שלו‪ ,‬אבל היה‬
‫עם ארבעה ילדים‪ ,‬זה הופך אותי לחלק‬ ‫מוזר כל כך לשמוע את כל‬

‫מהמלחמה?"‬

‫הגיס כנראה השיב בחיוב‪ ,‬כי היא‬ ‫סיפורי הגבורה שסיפרו‬
‫אמרה‪" :‬יפה‪ ,‬אז גם אתה חלק מהמלחמה"‪.‬‬ ‫עליהם ולקשר אותם‬
‫ואחר כך היא עלתה למעלה להמשיך‬ ‫לשמות המוכרים‬

‫לדבר איתו בפרטיות‪.‬‬
‫הדר ישב על הספה בסלון‪ ,‬מבולבל‪.‬‬

‫ברור שהמילואימניקים שלא נכנסו‬

‫לעזה הם חלק מהמלחמה‪ .‬איך אפשר‬ ‫בשבועות האחרונים הוא רצה להיות בכל‬
‫בכלל לחשוב אחרת? המדינה חייבת‬ ‫החילות במקביל‪ .‬מי שהיו השמיניסטים‬

‫‪63‬‬