Page 64 - 152
P. 64

‫מרים מימוןחלק מהמלחמה‬

                                             ‫היא הנהנה‪ ,‬וכשפנתה לצאת לעבודה‬                ‫אילו נולד הדר שנתיים או‬  ‫‪‬‬
                                             ‫שלה ביקשה שוב שיהיה זמין יותר מבדרך‬           ‫שלוש שנים לפני השנה‬
                                             ‫כלל‪ .‬כבר חודש וחצי הוא זמין יותר מבדרך‬        ‫שנולד בה‪ ,‬בוודאי היה לו‬

                                                           ‫כלל‪ ,‬ומה זה עוזר לה בעצם?‬       ‫סיפור מדהים מהתקופה‬
                                             ‫ליד המעיין‪ ,‬כשהוא והחברים בונים את‬
                                             ‫הדק‪ ,‬הם שומעים שירים בבוקסה‪ .‬בניה‬                                      ‫הזאת‪.‬‬
                                             ‫ברבי ויסמין מועלם ועדן חסון‪ .‬בהתחלה‬
                                             ‫הם היו מדברים‪ ,‬אבל בכל פעם היו עוברים‬         ‫אבל הוא נולד לפני ‪ 17‬שנים וקצת‪.‬‬
                                             ‫לנושאים שהם לא נהנו לדבר עליהם‪ ,‬כמו‬
                                             ‫חיילים שהם הכירו לפני המלחמה‪ .‬הדר‬             ‫אף אחד לא מגייס נערים בני ‪ 17‬ללכת‬
                                             ‫הכיר כמה‪ .‬הם לא היו החברים הכי טובים‬
                                             ‫שלו‪ ,‬אבל היה מוזר כל כך לשמוע את כל‬           ‫להילחם בעזה‪ .‬הוא הלך למטווח‪ ,‬וזה היה‬
                                             ‫סיפורי הגבורה שסיפרו עליהם ולקשר‬
                                                                                           ‫מגניב‪ ,‬אבל הוא לא באמת יצטרך לירות‬
                                                                 ‫אותם לשמות המוכרים‪.‬‬
                                             ‫"לבנות דק זה הרבה יותר נחמד מלהכין‬            ‫ברובה בזמן הקרוב‪ .‬הוא מילא שקי חול‬

                                                                  ‫שקי חול"‪ ,‬העיר בניה‪.‬‬     ‫בשבועיים הראשונים‪ ,‬אבל אחר כך לא‬
                                             ‫"וגם יותר מלפרק סוכות"‪ ,‬הסכים‬
                                             ‫ניתאי‪ .‬בשבוע הראשון של המלחמה הם‬              ‫רצו עוד שקים‪ .‬בישיבה התיכונית עוד‬
                                             ‫פירקו שמונה סוכות‪ ,‬והדר חשב שבטח‬
                                             ‫בשנה הבאה הוא יוכל לפרק לבד את כל‬             ‫לא החליטו איך לחזור ללמידה כשכל כך‬

                                                              ‫הסוכה בחמש דקות בערך‪.‬‬        ‫הרבה צוות מגויס‪ ,‬אז בינתיים הוא נפגש‬
                                             ‫"מה נעשה כשנסיים לבנות את הדק?"‬
                                             ‫הוא תהה והעביר שיר בבוקסה‪ .‬ניתאי‬              ‫עם החברים שלו‪ ,‬והם החליטו לבנות ֶדק‬

                                                                     ‫ובניה ומתן לא ידעו‪.‬‬   ‫למעיין שליד הכרם‪.‬‬
                                             ‫"כבר נמצא משהו"‪ ,‬אמר ניתאי‬
                                                                                           ‫"אולי כדאי שתדאג לבנות לעצמך סדר‬
                                                    ‫בשכנוע עמוק‪" ,‬תמיד צריך עזרה"‪.‬‬
                                             ‫"אולי כבר יחליטו מה יהיה עם‬                   ‫יום"‪ ,‬הציעה אימא של הדר כשהוא נכנס‬
                                             ‫הבגרויות?" אמר מתן‪ .‬הוא דאג שבסוף לא‬
                                             ‫תהיה להם תעודת בגרות‪ .‬זה לא הוגן‪ ,‬שנה‬         ‫למטבח בעשר וחצי בבוקר ובדק אם נשאר‬
                                             ‫וחצי מהתיכון הלכו להם בגלל הקורונה‪,‬‬
                                             ‫ועכשיו בשנה האחרונה פורצת מלחמה‬               ‫אבוקדו במקרר‪.‬‬
                                             ‫פתאום‪ .‬ברור שיהיו הקלות‪ ,‬אבל מה יהיו‬
                                                                                           ‫"איזה סדר יום?" תהה הדר והתכופף‬
                                                    ‫ההקלות? למה עדיין לא מפרסמים?‬
                                             ‫"מתן‪ ,‬אתה יודע שאנשים משלימים‬                 ‫כדי להוציא בצל ירוק מהמגירה למטה‪.‬‬
                                             ‫בגרויות בשלושה חודשים אחרי התיכון?"‬
                                             ‫שאל בניה‪ ,‬ומתן נשף ברוגז ואמר בפעם‬            ‫"שלא תקום כל כך מאוחר כל בוקר"‪,‬‬
                                             ‫האלף שאם הוא היה מהאנשים האלה‬
                                             ‫שמשלימים בגרויות בשלושה חודשים‪,‬‬                                        ‫היא הסבירה‪.‬‬
                                             ‫הוא לא היה מבזבז ארבע שנים בישיבה‬
‫"אה"‪ ,‬אמר הדר‪ .‬אם נעמי אחותו תגיע‬                                                          ‫"אף אחד לא מעיר אותי"‪ ,‬טען הדר‬
‫עם הילדים‪ ,‬היא כנראה תעדיף לישון‬                                                ‫התיכונית‪.‬‬
‫בחדר שלו‪ .‬מזל שהוא בדיוק סידר אותו‬           ‫אחר כך הם ארזו את כל הדברים שלהם‬              ‫וטרק את דלת המקרר‪ .‬אחר כך הוא הכין‬
                                             ‫וקבעו שימשיכו מחר או ביום ראשון‪ .‬הדר‬
                            ‫בתחילת השבוע‪.‬‬    ‫הלך למכולת וקנה מצרכים מהרשימה‬                ‫לעצמו כריך עם אבוקדו‪ ,‬ביצה מקושקשת‬
‫"איפה אימא ואבא?" שאל את אחותו‬               ‫שאימא שלו שלחה לו‪ :‬ירקות לסלט‪ ,‬לחם‬
                                             ‫פרוס‪ ,‬גבינה לבנה וקוטג' וגבינה צהובה‬          ‫ובצל ירוק‪ ,‬וגם סלט ענקי‪ .‬שיהיה‪ .‬עוד רגע‬
     ‫הגדולה‪ ,‬שחילקה לילדים כוסות מיץ‪.‬‬        ‫ונקניקיות טבעול‪ .‬אימא שלו שונאת‬
‫"הם נסעו לניחום אבלים ויחזרו בערב"‪,‬‬          ‫נקניקיות טבעול‪ ,‬אבל במלחמה כולם‬               ‫ייכנסו האחיינים ויבקשו גם לאכול סלט‪.‬‬
‫היא ענתה בעייפות‪" .‬תעשה לי טובה‬
‫ותרים לרגע את התינוקת‪ .‬היא צריכה‬                                      ‫מתפשרים‪ ,‬מתברר‪.‬‬      ‫כשפרצה המלחמה התגייסו שלושת‬
                                             ‫כשהוא הגיע הביתה כל האחיינים כבר‬
       ‫לעשות גרעפס וזה מציק לה נורא"‪.‬‬        ‫היו שם ואכלו פסטה וקציצות וסלט‪" .‬נעמי‬         ‫הגיסים של הדר וגם שני האחים שלו‪.‬‬
‫לפני שבועיים הסכים הדר להחזיק את‬
‫האחיינית החדשה שלו בפעם הראשונה‪.‬‬                   ‫באה לשבת"‪ ,‬הם הודיעו לו בשמחה‪.‬‬          ‫שתיים מהאחיות שלו הגיעו להתארח אצל‬
‫היא הייתה קטנה כל כך שפשוט הפחיד‬
‫אותו מדי להרים אותה‪ ,‬והיא אפילו לא‬                                                         ‫ההורים שלו לתקופה לא מוגדרת‪ ,‬ולכן היו‬
‫ידעה להחזיק את הראש‪ .‬אבל זה היה‬
‫מזמן‪ .‬בינתיים הוא כבר החזיק אותה‬                                                           ‫עכשיו בבית ארבעה ילדים קטנים ושני‬
‫לא מעט פעמים‪ ,‬ובאחת מהן היא פשוט‬
‫נרדמה לו בידיים‪ .‬אם כי זה עדיין קצת‬                                                        ‫תינוקות‪ .‬בפעם האחרונה שהבית היה מלא‬
‫מפחיד והיא עדיין לא ממש יודעת להחזיק‬
                                                                                           ‫בילדים לתקופה ארוכה כל כך היה הדר‬
                                   ‫את הראש‪.‬‬
‫הדר הרים את התינוקת לגרעפס‪,‬‬                                                                ‫אחד מהם‪ ,‬הכי קטן בבית‪ .‬הוא בכלל לא‬
‫ובינתיים בדק את הוואטסאפ‪ .‬בקבוצה‬
‫של החדשות הטובות שלחו תמונות‬                                                               ‫זכר איך זה כשהבית רועש כל כך‪ .‬בשבוע‬
‫וסרטונים מהחוף של עזה‪ .‬חיילים תולים‬
‫דגלים‪ ,‬שופל מרסק וילה‪ ,‬טנק בענן אבק‪,‬‬                                                       ‫שעבר התקשרה אליו אחת האחיות בזמן‬
‫שתיים‪-‬שלוש ש‪-‬גר‪ .‬הדר מעולם לא‬
‫חשב לאן הוא יתגייס כשיגיע הזמן‪ ,‬אבל‬                                                        ‫שהיה עם חברים וביקשה שילך דחוף‬

                                                                                           ‫לקנות מגבונים‪ ,‬כי נגמר‪ .‬אז הוא הלך‪.‬‬

                                                                                           ‫"מתי אתה הולך לישון בכל לילה?"‬

                                                                                           ‫שאלה אימא שלו אחרי שפינתה את הכלים‬

                                                                                                                    ‫שלה למדיח‪.‬‬

                                                                                           ‫"אין לי מושג"‪ ,‬אמר הדר‪" ,‬בכל פעם‬

                                                                                           ‫בשעה אחרת‪ .‬ומה זה משנה?"‬

                                                                                           ‫"זה משנה‪ ,‬אבל נדבר על זה כשיהיה‬

                                                                                           ‫לנו זמן"‪ ,‬אמרה‪" .‬מה אתה מתכנן לעשות‬

                                                                                                                    ‫היום?"‬

                                                                                           ‫"חשבנו ללכת למעיין‪ ,‬עוד לא סיימנו‬

                                                                                           ‫לבנות את הדק"‪ ,‬הוא ענה‪.‬‬

                                                                                                                    ‫‪62‬‬
   59   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69