Page 62 - 152
P. 62
מירב יצחקכולך טוב
השאת של למה דווקא אני. בגדים גם בשבילי? אולי אני צריכה לתפור אביטל הסתכלה במראה
"אוף ,אימא ,דווקא את לא מבינה וזהו". בפעם החמש מאות בערך.
מתלבטת על השמלה
אותי? זה עוד יותר מעצבן". "תגידי" ,אימא שאלה בשקט" ,את
"זה מה שאני מבינה מכל הסיפור הארוך רוצה למצוא בגדים?" הכחולה עד שאימא תחזור
הזה .את מבינה משהו אחר? תגידי". "מה השאלה הזאת? ברור!" רק השאלה מעוד סיבוב בחנות עם נעמי .זאתי כל
"אני מסבירה לך שזה מעצבן לא הקפיצה אותה" .למה אני יוצאת לקניות
למצוא בגדים ,ואת אומרת לי איפה אני סיבוב מוצאת משהו .כאילו פתחו את
לא בסדר .נו ,ועכשיו אני אמצא?" הטונים בכל שני וחמישי?"
של אביטל עלו בלי לשים לב ,אבל אימא "זה לא אומר כלום ,נשמה .את רוצה החנות בשבילה.
נשארה על טון שקט כזה ,לא מתרגשת
מהלבה הרותחת שיש לה בפנים .כאילו או לא?" "נו ,מה את אומרת?"
"רוצה".
התכוננה מראש לשיחה הזאת. "כי לפי מה שאני רואה ,את מוצאת "חושבת".
הן נכנסו לרחוב שלהם ,ומשהו באימא בכל פעם פגם אחד .את לא נותנת לזה
נראה רגוע .היא הגיעה הביתה אחרי יום "כמה אפשר לחשוב ,אביטל? יושבת
שלם של עיסוקים וכאילו חזרה למגרש להצליח".
הביתי שלה .אביטל דווקא הייתה עצבנית אביטל שתקה. עלייך יפה ,צבע מהמם ,מתאימה להמון
מהסיפור הזה ,מישהו פה הזיז לה גבינה "תשימי לב אביטל" ,אימא המשיכה,
"את בכלל רוצה למצוא? מאיזו עמדה את נעליים שיש לך .אין ,מושלם .באמת שזה
רצינית. באה? מה שאת משדרת זה מה שיהיה .לא
"אביטל" ,אימא המשיכה" ,את לא ייתכן שלא מייצרים שום דבר בשבילך. מושלם".
חייבת לדבר על זה עכשיו .אבל אני מציעה מה את באמת רוצה ,למצוא או להרגיש
לך לקחת את המילים שלי ולחשוב עליהן. נעמי יצאה מתא ההלבשה בשמלה
מסכנה?"
זה שווה את זה". המילים של אימא פגעו לאביטל כמו תכולה.
הן נכנסו הביתה ,נעמי עמוסה במיליון חץ בלב .זהו .אימא אמרה את זה .להרגיש
מסכנה .כמה נעים להתמכר לתחושה "מה איתך?"
"לקחתי".
אביטל לא האמינה" .עוד אחת? תגידי,
איך כזה מהר? למה רק אני עוד בבגד
הראשון? מתחיל לעצבן כבר הדבר הזה".
"לא לחפור ,אביטל .יפה? קונים .זה לא
חתן ,זו רק שמלה .באמת".
"יואו ,איזה ראש קליל יש לך .למה רק
אני כזאת? למה דווקא מה שלא מתאים או
לא צנוע או יקר זה מה שאני רוצה?"
"אז תתחילי לרצות דברים אחרים",
אמרה נעמי תוך כדי בחינת איזו חולצה.
"מה את אומרת ,יפה?"
"יפה מאוד ,בטח יפה .לך הכול מתאים.
אפילו אל תמדדי ,ישר תיקחי .מה הבעיה
בשבילך .הלוחשת לבגדים".
בזמן שנעמי התלבטה בין חולצה בצבע
גוף לחולצה בצבע תכלת ואימא אמרה
שאולי השמנת זה הכי חגיגי לשבת ,אביטל
החליטה שהיא תיקח את השמלה הכחולה,
מה שיהיה יהיה .רק לא לחזור בלי כלום.
נמאס .רק להרגיש שגם אצלה זז משהו.
בדרך חזור נעמי נשפכה במושב
האחורי ,אבל אביטל לא הצליחה להירדם
מרוב עצבים .מסובכים החיים האלה.
"איך היה לך ,אביטל?" שאלה אימא
תוך כדי השתלבות בנתיב.
"האמת? מתיש" .אביטל הטתה את
המשענת אחורה ,מנסה קצת למתוח את
הגב" .זה משגע להסתובב ולא למצוא
כלום .וזה קורה לי מלא פעמים".
"מה קורה?"
"שאני יוצאת לקניות ויודעת ,פשוט
יודעת שאני לא אמצא כלום .כאילו לכל
האנשים בעולם נבראו בגדים ,רק לאביטל
לא .כאילו שאני צריכה להסתדר לבד .מה
בסך הכול ביקשתי? למה לא מייצרים
60
