Page 7 - 28222

‫השתוות‬

‫שבוע נוסף‪ ,‬עמוס ועייף‪ ,‬קרב אל קיצו‪ .‬דממה ירדה על הרחוב‬
‫שהחשיך‪ ,‬והבית‪ ,‬נבלע בצל עציו‪ ,‬טושטש ועומעם‪ .‬חדרים מטופחים‪,‬‬
‫פינות חביבות‪ ,‬מעברים עתירי צמחייה — נעלמו בחשכה כאינם‪ .‬החלל‬
‫כולו התכווץ לפעמון אחד מואר‪ .‬על השולחן החום‪ ,‬בפינת המטבח‪,‬‬
‫רעדו שני נרות‪ .‬מנורה אחת דלקה‪ .‬שלוש דמויות רכנו אל פנכותיהם‪.‬‬

‫ערב השבת‪ ,‬שביר ורוטט‪ ,‬נלחם על חייו‪.‬‬
‫נאוה נעצה את עיניה בתלמים שהשחירו בפניו של הזקן‪ .‬האור‬
‫המלוכסן והאפלולית האופפת אותם העמיקו את הצללים‪ .‬כמו אדמה‪,‬‬
‫חשבה‪ ,‬כמו אדמה עייפה‪ ,‬צרובה‪ ,‬לעת קיץ‪ .‬מוסחת כליל מצלחתה‪,‬‬
‫התבוננה בתלמי פניו כמהופנטת‪ .‬הפה חסר השיניים הידק בעקשנות‬
‫את המזון‪ָ ,‬ל ַפת והרפה‪ ,‬לפת והרפה‪ .‬תנועת הלסתות המאומצת‪,‬‬
‫מודגשת על ידי הצללים‪ ,‬משכה אחריה‪ ,‬כרשת‪ ,‬מארג שלם של‬
‫קמטים‪ .‬העור‪ ,‬שרוף ומכוסה כתמי שמש כשק שנשכח בשדה — נמתח‬
‫והתרופף חליפות‪ ,‬רגע מבליט את עצמות הלחיים הגרומות‪ ,‬רגע‬
‫נשמט מרופט בקפלים מדולדלים‪ .‬תנועה בלתי פוסקת‪ .‬בשוויון נפש‪.‬‬

‫כמו היה לועס אוויר‪.‬‬
‫נאוה התבוננה בו ללא חמלה‪ ,‬כפי שמתבוננים בחפץ‪ .‬הוא לא‬
‫נראה לה סובל‪ .‬שנותיו ספורות‪ ,‬חשבה‪ .‬שיבה איטית אל העפר‪ .‬אחר‬
‫כך תפסה את עצמה‪ .‬קליפות מילים‪ .‬איך שבים אל העפר? איך חשים‬

‫זאת? או אולי‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬אין חשים?‬
‫סירב להחליף את חולצתו‪ .‬אמורה להיות לבנה‪ ,‬החולצה‪,‬‬

‫‪7‬‬