Page 9 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫מחליפים אפילו משפטים אחדים‪ .‬בבקיאות‪ .‬בהבנה‪ .‬קוראים בין‬
‫השורות‪ .‬מבינים כה טוב זה את דבריו של זה‪ .‬מדוע אם כן הכול‬
‫כל כך אטום? עיניה של שחור'קה הכורעת לצידם באוזניים נטויות‬
‫מבריקות בציפייה‪ .‬נאוה נוטלת פרוסת לחם‪ ,‬מורחת בחמאה‪ ,‬בוצעת‬
‫קמצוץ‪ ,‬ומגישה לה‪ .‬ועוד קמצוץ‪ ,‬ועוד אחד‪ ,‬עד סוף הפרוסה‪ .‬כן‬
‫חביבה‪ ,‬אני יודעת‪ ,‬ידה מחליקה על ראשה‪ .‬מגרדת קלות מאחורי‬
‫אוזניה‪ ,‬מתעכבת על עורפה‪ ,‬יורדת לאורך גבה‪ .‬עיני הכלבה בעיניה‪,‬‬

‫מכשכשת זנבה בתודה‪.‬‬

‫תחילה היו סועדים בלילות השבת ליד השולחן הגדול‪ ,‬בנרות‬
‫ובמפה‪ .‬הילדים היו מאחרים מעט למסיבות השבת הכיתתיות או‬
‫לפגישות בתנועה‪ .‬אמרו — לכבוד סבא‪ .‬לאמיתו של דבר ידעו —‬
‫כנגד החולין‪ .‬שעה אחת מוגנת‪ .‬היו יושבים שם כולם‪ ,‬שלא על‬
‫פי סדר חשיבות‪ .‬צעיר הבנים‪ ,‬נחפז לרחוץ את פניו ולהבריש את‬
‫הדבלול השחור של שערו‪ ,‬היה תופס בגאווה גלויה את המקום‬
‫בראש השולחן‪ ,‬אישוניו רחבים‪ ,‬כולו נכון למאורע‪ .‬מעבר מזה היה‬
‫אוריק מוביל בעדינות את אביו‪ ,‬מסיט את הכיסא הכבד‪ ,‬מסייע לו‬
‫לתפוס את מקומו ומתיישב בעצמו לידו‪ .‬נאוה הייתה מבחינה בזווית‬
‫עינה כמאשרת‪ ,‬כך טוב‪ .‬מעבר לאגרטל הכבד‪ ,‬רואים רק את רעמתו‪.‬‬
‫ובפאת השולחן הפונה למטבח‪ ,‬קצת צפופים‪ ,‬נחלצים לשרת — נאוה‬

‫והילדים‪.‬‬
‫קידוש אמנם לא היו עורכים‪ ,‬אפיקורסים שכמותם‪ ,‬אבל חלה‬
‫קלועה הייתה שם תמיד‪ .‬ונרות‪ .‬ויין‪ .‬ומרק מהביל‪ .‬מעולם לא חילקה‬
‫את מנותיה במטבח‪ ,‬להגישן בזו אחר זו בדשדוש עצבני לשולחן‪ .‬בכלי‬
‫הגשה רחבים‪ .‬בקערות חרסינה מעוטרות‪ .‬להסיר את המכסה במרכז‬
‫השולחן‪ .‬להעלות בתרווד לאיש לפי רצונו‪ .‬למרות שאין משרתים‪.‬‬

‫להסב יחד‪ .‬בביטחון‪ .‬בהרחבה‪ .‬בכבוד‪.‬‬
‫"עוד קצת מרק‪ ,‬סבא?" הייתה רואה אותו גומע בהנאה מן הצלול‪,‬‬
‫הזהוב‪ ,‬המדיף ריח דק של שמיר‪" .‬לא‪ ,‬תודה‪" ".‬באמת‪ ,‬היה מצוין‪,‬‬

‫‪9‬‬