Page 13 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫בצללית המעוקמת‪ ,‬סבא צועד ברגליים כושלות לבדו בחושך‪ְּ ,‬כנס‬
‫על נפשו‪ ,‬בשולי הכביש השומם‪ .‬היו נעצרים לצידו‪ .‬מעמידים פנים‬
‫שעברו במקרה‪" .‬בוא‪ ,‬אבא‪ ,‬ניסע קצת‪ ",‬ומביאים אותו חזרה אל‬
‫ביתם‪ ,‬או‪ ,‬אם התעקש‪ ,‬מחזירים אותו לעשות את השבת לבדו בביתו‪.‬‬

‫בארוחות שבת רבות‪ ,‬לאורך השנים‪ ,‬מצאה את עצמה נושאת עיניים‬
‫אל אגרטל הוורדים‪ .‬מדוע דווקא הם מנקזים את הכעס? התעקשה‬
‫להשאירם‪ ,‬חגיגיים‪ ,‬בינה לבין הזקן‪ .‬בשלב מסוים קרתה תמיד תקלה‬
‫כלשהי‪ .‬כוס יין נשמטה ושלולית ורודה פשטה על המפה‪ .‬פנכת רוטב‬
‫החליקה מידו של מישהו‪" .‬הכול בגלל הוורדים‪ ",‬היה אוריק מתפרץ‬
‫ומסיר אותם בזעם כבוש‪ .‬באיזו עקשנות התמידה לטפחם‪ ,‬חורף וקיץ‪,‬‬

‫סביב ביתה‪ ,‬ולהציבם במרכז השולחן‪.‬‬
‫אוריק‪ ,‬מקפיד עדיין על חולצת השבת של אביו‪ ,‬הסב לשולחן‬
‫בבגדים חמוצים‪ .‬בימי קיץ כבדים — אפילו בגופייה מוכתמת‪ .‬סוף‬

‫סוף הכוונה שבלב עיקר‪ .‬מה לנו גינונים חיצוניים‪.‬‬
‫יש וצל חלף‪ .‬שקוף‪ .‬כמעט בלתי נראה‪ .‬אוריק החל מסביר דבר־‬
‫מה‪ ,‬קוטע משפטו בלעיסה מתמשכת‪ ,‬מחשבתו משוטטת‪ ,‬מותח את‬
‫סבלנותם של מאזיניו‪ .‬חיוך מהיר היה מאחד אותם אז‪ ,‬כקושרים‪ ,‬בטרם‬
‫גמר את משפטו‪ .‬לקראת הקינוח לא תמיד נשאר המעגל שלם‪ .‬מישהו‬
‫רץ למסיבה‪ .‬מישהו התגנב לחדרו‪ .‬ראשו של הסבא צנח על חזהו‪.‬‬
‫ואוריק‪" ,‬מוכרח לנוח רגע‪ ",‬היה מסתלק בעצם כבר באמצע הארוחה‪.‬‬
‫לפעמים מצאה את עצמה לבדה‪ ,‬בוהה אל שלהבתם המיותמת של‬

‫נרות השבת‪.‬‬
‫אחר כך ויתרה על השולחן הגדול‪ .‬סביב השולחן החום הקטן‬
‫התארכו הדממות‪ .‬בפינת המטבח נוטלים עיתון בשעת הארוחה ביתר‬
‫קלות‪ .‬הרגלים של בית אבא‪ .‬יש והחולין הקיף אותם במעגל הדוק‪,‬‬

‫שלהבת הנרות רוטטת‪ ,‬חסרת אוויר‪.‬‬
‫הפעם הסבו רק שלושתם‪ .‬כמעט לא היה מי שיפר את הדממה‪.‬‬
‫עוד שעה קלה‪ ,‬ידעה‪ ,‬כמו לפני שבוע‪ ,‬כמו לפני שבועיים‪ ,‬יירדם הזקן‬

‫‪13‬‬