Page 17 - 28222
P. 17
דרומה ובחזרה
את צפירת האזהרה לא שמעה בגלל הרדיו והמזגן.
המושב היה נוח ,ו ֶשלי ,נשענת אחורה ,הרפתה את אחיזתה.
מכוניתה ה"כמעט־כמעט" חדשה ,מתנת בעלה לחתונת הכסף ,כמו
החליקה מעצמה .שכונות היוקרה הצפוניות ,המטרופולין התוסס,
ערי הלוויין ההומות ,משטחי הגגות הססגוניים של פרוורי בנה־ביתך,
הכול נשאר מאחור .לפניה השתרע הדרום — חלקו עדיין בתול ,חלקו,
בשבילה — ארץ לא נודעת .האובך הלוהט ,מעטה צמר־גפן אפור־
צהבהב שעלה מן המדבר ונפרש כשמיכה על פני המרחב השטוח,
נתפש בעיניה מתוך הקרירות הנעימה שבפנים כענן דשן ,רווי מים,
שהנמיך והוא רובץ עכשיו על פני האדמה ממש .פנסי המכוניות
שממול הבליחו עמומים מבעד לחומת האבק האטום כפנסי ערפל.
במעט היסח דעת יכולה הייתה אפילו לראות את עצמה נוהגת
בלב מישור מצמיח תבואה מוזהבת ,שמדרונות מכוסים עצי אשוח
משחירים בשוליו .מילות החזאי ברדיו" ,יתפתחו בהדרגה תנאי שרב",
ו"בדרום הארץ צפויה סופת חול ",חלפו ליד אוזניה מבלי להיקלט.
נינוחה ,שרויה בשלום בתוך גופה ,הייתה לה הנהיגה למעין ריקוד,
מעין ַולס ,היא והמכונית ישות אחת ,מתערסלת עם הטיותיו הרכות
של הכביש ,לקצב המוזיקה ,בקלילות ,בנגיעת אצבע.
מדי שבוע היא חוזרת על אותה נסיעה .נוהגת שעה או שעה
וחצי ,תלוי בתנועה ,שוהה שעתיים בשיחה עם קבוצה של נשים,
ושבה לביתה .תחילה הייתה מכינה את עצמה מבעוד ערב לקראת
17
