Page 19 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫ונדחקו אל מול עיניה‪ .‬שיער הקש המזדקר שלו‪ .‬העיניים מישירות‬
‫המבט והמיתממות עם רמז של חיוך מתחת לשפם‪ .‬מפרשי האוזניים‬
‫— כמו צופן גנטי‪ ,‬אמר פעם‪ ,‬לפחות אני בטוח של מי הילדים —‬
‫והבעת המבוכה שלו כשחזר פתאום לגור בבית‪ .‬הקונדס ּות בה הפתיע‬
‫אותה עם המכונית ה"כמעט־כמעט" חדשה‪ .‬והמסיבה שהכין לה‪.‬‬
‫"לכבוד עשרים וחמש שנות חיינו ביחד‪ ",‬חזר והכריז‪ ,‬מקיף את‬
‫מותניה בחיבוק‪ ,‬בכל פעם שמישהו כיוון אליהם מצלמה‪ ,‬מניח לידו‬
‫לצנוח מיד כשהפוקוס מוסט‪ .‬והעובדה שהשאיר אותה בסוף‪ ,‬עם כל‬
‫השאריות והכלים האלה‪ ,‬לבדה‪ .‬הכעס עלה בה‪ .‬הקנקן בידיה‪ ,‬רותחת‬
‫מזעם‪ ,‬פנתה לכיוון חדר השינה‪ :‬ברוך כבר ישן כמו מלאך‪ .‬הסדין‬
‫כיסה את פניו עד למעלה מעיניו‪ .‬נשימתו הייתה לגמרי שלווה‪ .‬רק‬
‫מטאטא השיער הצהוב המשיך להזדקר בחוצפה‪ .‬לרגע העיפה מבטה‬

‫אל הקנקן החצי מלא — אחר כך שבה ושלטה בעצמה‪.‬‬
‫ברוך עם ההפתעות שלו‪ .‬לא ידעה על המכונית‪ ,‬כמו שלא ידעה‬
‫שהוא חוזר‪ ,‬כמו שלא ידעה שתכנן לה מסיבה‪ .‬היא כבר עמדה לצאת‪,‬‬
‫היא זוכרת‪ ,‬ערב אחד‪ ,‬לפני כמה שבועות‪ ,‬העיפה מבט אחרון על‬
‫ברז הגז‪ ,‬הדליקה כמה אורות נמוכים‪ ,‬גם רדיו הפעילה — ְמ ַסגלים‬
‫הרגלים כשחיים זמן כה רב בנפרד — כשהוא בא‪ .‬ברגע הראשון לא‬
‫זיהתה אותו‪ .‬היה כבר די חשוך בחוץ‪ ,‬מכונית בלתי מוכרת חנתה‬
‫בקדמת הבית ודמות מטושטשת התעסקה בתא המטען‪ .‬גם כשכבר‬
‫זיהתה בדמות המתעסקת את השייגץ המשיכה לעמוד שותקת‪,‬‬
‫ְּבל ּומה‪ .‬אבל בעצם כך קרה תמיד‪ .‬הייתה נוסעת לפגוש אותו בשדה‬
‫כשחזר מאיזה קונגרס‪ ,‬מתרוממת על קצות אצבעותיה‪ ,‬מציצה מעבר‬
‫לכתפיהם של קהל מקבלי הפנים הצובא על המעברים‪ְ ,‬מ ַשווה אותו‬
‫לפניה‪ ,‬הנה־הנה תופיע דמותו התמירה‪ ,‬הנה יזדקר שיערו הצהוב מעל‬
‫גוש הראשים‪ ,‬הנה יבחין בה‪ ,‬ינפנף לה נפנוף קצר בזרת ובקמיצה‪,‬‬
‫והמצוקה שהתגברה פתאום — לא כך‪ .‬משהו איננו נכון‪ .‬משהו אפוף‬
‫זרות‪ .‬שומר מרחק‪ .‬מתחמק‪ .‬משהו עוצר בעדה מגשת‪ .‬בזווית עינה‬
‫הייתה קולטת איך נופלים האחרים זה בזרועות זה בשעה שהם‪ ,‬היא‬

‫‪19‬‬