Page 14 - 28222
P. 14
מרים איתן
בכיסאו .בעלה יגרור את איבריו הכבדים לספה ויצנח שם "רק לכמה
רגעים ".הדמויות המתנועעות על גבי המסך המואר ימשיכו לבכות
או לצחוק ללא הד .מאוחר יותר ,לאחר שתמחה את שרידי הפורענות
מן המטבח ,תחלוף על פני הזקן .עיתונו על פניו ,ישקע בנים־לא־נים
התמידי שלו .ננער לרגעים ,יפקח את עיניו בתנופת פתאום ,כמשליך
מעליו איזו אפשרות אחרת ,וישקע שוב.
ממנו תצעד על בהונות לפינה האחרת ,בה מוטל בעלה .הנה מה
שהיה פעם הבטחה .מה שהיה פעם תקווה .בשקט תחמוק משם ,מחנק
בגרונה .תכבה אורות מיותרים .תדמים כפתורים .תשחרר מן התיבה
הרבועה את הדמויות הכלואות בה ותצא אל הלילה .שוב ושוב תקיף
את ביתה .כצל .כחלום .כרוח .אוושת אורנים קלה .ריח יסמין ולטיפה
רכה ,שוקקת ,במעלה רגלה .הכלבה הנאמנה ,אסופית לא קרואה זו
אשר תצא בעקבותיה לקבל ולתת קצת חיבה.
בצהרי אותו יום ,בבואה כמדי יום שישי לאסוף את הזקן מביתו
שבמושבה ,גילתה בהפתעה שהריח המוכר ,תערובת של אבק ,עובש
ועכברים ,שוב אינו מרתיע ּה .בקצה ציפורנה גירדה קלות את המקרר.
שכבת הלכלוך ,צמיגה מיושן ,כאילו התאחתה עם גוף המקרר לאחד.
הכיור אף הוא הוסווה כליל .הכלים ,הארונות ,הכסתות ,הכריות,
כורסאות וכיסאות ,רצפות ותקרות — הכול הלך והאפיר .הלך וכוסה
באותה שכבה אחידה .תהליך של איזו התמזגות מופלאה כאילו ריחק
ועידן את כליו הבלתי תואמים של הבית .אריג בורדו ישן דהה למעין
אפור ,וסיד קירות ירקרק נשר קליפות־קליפות בחושפו את הטיח .כלי
חרסינה לבנים במקורם ,מקונחים אין־ספור פעמים במגבות מעופרות,
החזירו אף הם בוהק עמום ,וערימות עיתונים שהצהיבו עם דפוס שדהה
התקרבו כולם לאותה נקודה אמצעית של שלווה ושוויון .מעטה דק
ואחיד של אבק על פני החפצים עוד הגביר את רושם הריחוק — כמראה
מבעד לערפל קל .הניגודים נעלמו .כה תו ֵאם ,חשבה .כה תואם הכול.
"סבא ,שמחה ניקתה השבוע?" שאלה כבדרך אגב" .הייתה ,הייתה",
השיב" ,אלא ,את יודעת .איש זקן .אין מי שילכלך".
14
