Page 18 - 28222

‫מרים איתן‬

‫כל פגישה‪ ,‬אבל יותר ויותר ק ָשה עליה הכנת הנושאים בבית‪,‬‬
‫ומבלי שנתנה על כך בפירוש את הדעת‪ ,‬החלה לאחרונה להכין את‬
‫נושאי פגישותיה תוך כדי הנסיעה‪ .‬הפגישה הקודמת‪ ,‬במה בדיוק‬

‫עסקו בה?‬

‫בערב הקודם‪ ,‬לאחר שאחרון האורחים עזב את הגג המואר והיא נשארה‬
‫לבדה בין כוסות היין הפזורות לבין האריזות הריקות של המתנות‪ ,‬לא‬
‫יודעת במה להתחיל‪ ,‬פנכות וספלונים ומאפרות היו מפוזרים עדיין‬
‫בערבוביה‪ ,‬אבל ברוך כבר לא נראה‪ ,‬נזכרה שלא התכוננה לפגישה‪.‬‬
‫דקות ארוכות‪ ,‬קנקן קפה מוכסף בידיה‪ ,‬עיניה ממוקדות ריקות במתכת‬
‫המבריקה‪ ,‬ניסתה להיזכר בפגישה האחרונה‪ .‬רק שבוע עבר‪ ,‬אבל‬
‫לשווא‪ .‬ניסתה להיזכר על מה שוחחו‪ ,‬אבל העלתה רק את ישיבתן‬
‫המכווצת של הנשים בפינת הספות הישנה‪ .‬יכלה לראות בדיוק איך‬
‫הן נלחצות זו אל זו‪ ,‬שלוש או ארבע בתוך הספה המרוטה‪ ,‬אחדות‬
‫על כיסאות העץ הזקופים שהובאו במיוחד מחדר האכילה‪ ,‬שתיים‬
‫עומדות ומתלחשות בפינה ואחת שיושבת שפופה‪ ,‬נושפת החוצה עשן‬
‫דרך סורג אשנב נמוך‪ ,‬גבה לקבוצה‪ ,‬ואיך איזה פעוט‪ ,‬כל פעם איזשהו‬
‫פעוט‪ ,‬פותח באמצע הפגישה את הדלת‪ ,‬עוגית בידו‪ ,‬דמעה על לחיו‪,‬‬
‫"רוצה את אמא‪ ",‬והיא איננה יודעת אל מי מהן התכוון‪ .‬אבל על מה‬

‫שוחחו?‬
‫בשבוע הקודם‪ ,‬במה בדיוק עסקנו‪ ,‬ניסתה אתמול להיזכר‪ ,‬הציצה‬
‫אל תוך הקנקן‪ ,‬הבחינה שהוא עוד מלא עד מחציתו‪ ,‬היססה לאן‬
‫תשפוך את המשקה שנותר‪ ,‬חבל‪ ,‬משובח‪ ,‬אבל להיזכר לא עלה‬
‫בידה‪ .‬לו יכלה להעלות רק פרט אחד הייתה נאחזת בו כמו בקצה חוט‬
‫ומושכת אחריו את המתווה כולו‪ ,‬אבל השיחה‪ ,‬כל משך השעתיים‪,‬‬
‫מה שאמרה היא ומה שהן סיפרו‪ ,‬והמבוכה‪ ,‬והשתיקות‪ ,‬והכאבים‪ ,‬וגם‬
‫הצחוקים פה ושם‪ ,‬כי היא זכרה בביטחון שהיו גם צחוקים — הכול‬

‫נעלם‪ ,‬כמו נבלע בנוזל השחור‪ ,‬מאומה לא צף‪.‬‬
‫היא ניסתה להיאחז בפני הנשים‪ ,‬אבל פניו של ברוך הם ששבו‬

‫‪18‬‬