Page 23 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫את פניה המחוטטים של לינדה אין רואים‪ .‬גב ּה לקבוצה‪ ,‬פניה‬
‫לאשנב הקטן‪ ,‬ורק סילוני העשן שהיא פולטת דרך הסורג החלוד‬
‫הח ֹו ֶצה בקצב משתנה מעידים שהיא ַקשובה‪ :‬מהירים כשהיא נזעמת‪,‬‬

‫מתמשכים כשהיא שלווה‪.‬‬
‫חדר הסדנה עומד ְּכ ַחי לפניה‪ .‬הדחיסות הזאת‪ .‬כל הנשים האלה‬
‫יחד‪ .‬ודאי תהיינה שם גם שתי הסבתות‪ ,‬ניצבות זו ליד זו אבל כה‬
‫שונות‪ .‬ויקטוריה‪ ,‬שכבר איננה גרה שם יותר אך ממשיכה לבוא‬
‫לפגישות‪ ,‬ש ֵלווה‪ ,‬מטופחת‪ ,‬כל הופעתה אומרת כבוד‪ .‬הפזמון‬
‫הקבוע שלה‪" ,‬הכניסו להם לראש קסטות מלאות שקרים‪ ",‬שהדהד‬
‫במשך חודשים‪ ,‬כבר הפך בינתיים לזיכרון רחוק‪ ,‬וויקטוריה נוכחת‬
‫שם עכשיו במעין נוכחות אימהית‪ ,‬מסוככת‪ .‬היה כדאי‪ ,‬משדרת כל‬
‫הווייתה‪ .‬וגלוריה‪ .‬גלוריה מה? ידה האחת שבורה‪ .‬בידה האחרת היא‬
‫רושמת הערות‪ .‬נקודות שהיא רוצה אחר כך לברר‪ ,‬כדבריה‪" .‬מה‬
‫היא רצתה ממך בדיוק‪ ",‬תחקרה אותה פעם המנהלת לאחר שגלוריה‬
‫ביקשה פגישה מיוחדת איתה‪" .‬תיזהרי ממנה‪ ",‬שבה לפני שבועיים‬
‫והזהירה‪ .‬אבל גלוריה בשלה‪" :‬מה זאת אומרת שהמספר של המקום‬
‫חסוי! מה זאת אומרת שהן יקבעו לי למי לטלפן ומתי! אני כאן כי זו‬
‫הברירה היחידה שיש לי‪ ,‬אבל לא אתן להן‪ ,‬בשום אופן לא אתן להן‪,‬‬

‫אחרי כל ההשפלה בבית‪ ,‬להשפיל אותי גם כאן‪".‬‬
‫והכיסא הריק של זוהר‪ ,‬נצבט בה ליבה‪ ,‬נזכרת בפגישה האחרונה‪.‬‬
‫הייתה רגילה לשבת בכיסא הקיצוני השמאלי‪ ,‬זוהר‪ ,‬מובדלת לעצמה‪.‬‬
‫לפגישה הקודמת לא הופיעה‪ .‬כשהיא ניגשה לקרוא לה מאגף המיטות‪,‬‬
‫מוטרדת מן הכיסא הריק‪ ,‬מצאה אותה מכווצת כעובר במיטתה‪,‬‬
‫שיער המשי הבתולי שלה מכסה את פניה‪ ,‬גולש על כתפיה‪ ,‬נכרך‬
‫על חזה‪ .‬להזמנה לקום לא הגיבה‪ .‬כששבה שלי ושאלה אותה במה‬
‫העניין ואם היא חולה‪ ,‬רק הידקה זוהר את סגירותה‪ .‬האם היה זה‬
‫בפגישה המסוימת ההיא‪ ,‬אז‪ ,‬כשהיא ניסתה לשוחח איתן על ההדדיות‬
‫ביחסים‪ ,‬אז‪ ,‬כשמזל אמרה שאם שלה לא לוקח סם זה דווקא יכול‬
‫להיות כיף‪ ,‬ויפה הסבירה שאצלה הברירה היא בין אלכוהול לסם‪,‬‬

‫‪23‬‬