Page 25 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫ועוד איך! אבל מה על האינטימיות? ומה על השמחה? ומה על‬
‫תחושת הערך העצמי? ומה על הכמיהה? ומה על הבדידות? ומה על‬
‫הגעגועים? ומה על הביטחון העצמי‪ ,‬או על התערערותו? ומה על‬
‫תחושת היחד‪ ,‬או על היעלמותה? ומה על הפתיחות‪ ,‬או על היסגרותה?‬
‫ומה על אובדן היכולת לחבק את העולם? ואיך‪ ,‬את חושבת‪ ,‬מרגישים?‬

‫משבי אבק טאטאו את הרחובות‪ .‬מטושטשות‪ ,‬רחוקות‪ ,‬עלו בה קטעי‬
‫תמונות‪ .‬סרט ישן של ברגמן‪ ,‬נדמה לה‪ .‬שתי נשים במחלקת יולדות‪.‬‬
‫האחת כולה כמיהה לילד — אך הוולד מת בשעת הלידה‪ .‬האחרת‪,‬‬
‫רווקה‪ ,‬צעירונת‪ ,‬דלת אמצעים‪ ,‬שעשתה הכול כדי לאבד את ולדה‬
‫— יולדת חי‪ .‬וכל אחת עם הכאב שלה‪ .‬ואין מנוס‪ .‬ואי אפשר לקזז‪.‬‬
‫כל אחת עם הכאב שלה‪ .‬אבל הרי זהו זה‪ ,‬קצה החוט‪ ,‬כל אחת עם‬
‫הכאב שלה‪ :‬הרי על זה שוחחו‪ .‬הנושא היה פרידה‪ .‬ופתאום — פתאום‬
‫כל משך השעתיים‪ ,‬מה שאמרה היא ומה שהן סיפרו‪ ,‬והמבוכה‪,‬‬
‫והשתיקות‪ ,‬והכאבים‪ ,‬וגם הצחוקים פה ושם‪ ,‬כן‪ ,‬גם הצחוקים‪ ,‬כל‬
‫הפאתוס הנמלץ שלה כשאמרה שבכל פרידה יש קצת מוות‪ ,‬גם אם‬
‫הצד השני נשאר חי‪ ,‬והתגובה המדהימה של אהובה‪" ,‬קצת מוות‪ ,‬לו רק‬
‫היה מת קצת היה זה הרגע המאושר בחיי‪ ",‬ושאגת הצחוק המשחררת‪,‬‬
‫וההקלה הרגעית‪ ,‬והכובד המשתלט מחדש‪ ,‬ותחושת הכישלון הנואש‬
‫של אלו שהחליטו למרות הכול לחזור אל הבעל המתעלל‪ ,‬והחששות‬
‫ותחושת האובדן של אלו שהחליטו לא לחזור — הכול נפרש לנגד‬
‫עיניה חי‪ .‬דבריה‪ ,‬ודבריהן‪ ,‬והידיעה שהייתה זו פגישה קשה‪ ,‬אחת מן‬
‫הקשות שהיו לה‪ ,‬אבל שהיא הייתה איתן‪ ,‬לא ניסתה למסך‪ ,‬לא ניסתה‬
‫להעמיד פנים‪ ,‬איתן בתוך הכאב‪ ,‬ובכל זאת מחוצה לו‪ ,‬כי זה הכאב‬

‫שלהן‪ ,‬והן בתוכו לבדן‪.‬‬

‫מבחינה מסוימת‪ ,‬חשבה‪ ,‬טוב שהמעון רחוק‪ .‬זמן הנהיגה דרוש לה‪.‬‬
‫ובשכונה מרוחקת‪ ,‬על שפת הדיונה ממש‪ ,‬שם‪ ,‬מאחורי הבתים‪,‬‬
‫החנתה את מכוניתה‪ .‬כדי להגיע יש עוד צורך להקיף‪ .‬לפנות בחדות‪.‬‬

‫‪25‬‬