Page 25 - 28222
P. 25
מסע העצמאות של חוה
ועוד איך! אבל מה על האינטימיות? ומה על השמחה? ומה על
תחושת הערך העצמי? ומה על הכמיהה? ומה על הבדידות? ומה על
הגעגועים? ומה על הביטחון העצמי ,או על התערערותו? ומה על
תחושת היחד ,או על היעלמותה? ומה על הפתיחות ,או על היסגרותה?
ומה על אובדן היכולת לחבק את העולם? ואיך ,את חושבת ,מרגישים?
משבי אבק טאטאו את הרחובות .מטושטשות ,רחוקות ,עלו בה קטעי
תמונות .סרט ישן של ברגמן ,נדמה לה .שתי נשים במחלקת יולדות.
האחת כולה כמיהה לילד — אך הוולד מת בשעת הלידה .האחרת,
רווקה ,צעירונת ,דלת אמצעים ,שעשתה הכול כדי לאבד את ולדה
— יולדת חי .וכל אחת עם הכאב שלה .ואין מנוס .ואי אפשר לקזז.
כל אחת עם הכאב שלה .אבל הרי זהו זה ,קצה החוט ,כל אחת עם
הכאב שלה :הרי על זה שוחחו .הנושא היה פרידה .ופתאום — פתאום
כל משך השעתיים ,מה שאמרה היא ומה שהן סיפרו ,והמבוכה,
והשתיקות ,והכאבים ,וגם הצחוקים פה ושם ,כן ,גם הצחוקים ,כל
הפאתוס הנמלץ שלה כשאמרה שבכל פרידה יש קצת מוות ,גם אם
הצד השני נשאר חי ,והתגובה המדהימה של אהובה" ,קצת מוות ,לו רק
היה מת קצת היה זה הרגע המאושר בחיי ",ושאגת הצחוק המשחררת,
וההקלה הרגעית ,והכובד המשתלט מחדש ,ותחושת הכישלון הנואש
של אלו שהחליטו למרות הכול לחזור אל הבעל המתעלל ,והחששות
ותחושת האובדן של אלו שהחליטו לא לחזור — הכול נפרש לנגד
עיניה חי .דבריה ,ודבריהן ,והידיעה שהייתה זו פגישה קשה ,אחת מן
הקשות שהיו לה ,אבל שהיא הייתה איתן ,לא ניסתה למסך ,לא ניסתה
להעמיד פנים ,איתן בתוך הכאב ,ובכל זאת מחוצה לו ,כי זה הכאב
שלהן ,והן בתוכו לבדן.
מבחינה מסוימת ,חשבה ,טוב שהמעון רחוק .זמן הנהיגה דרוש לה.
ובשכונה מרוחקת ,על שפת הדיונה ממש ,שם ,מאחורי הבתים,
החנתה את מכוניתה .כדי להגיע יש עוד צורך להקיף .לפנות בחדות.
25