Page 29 - 28222
P. 29

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫הבהבו‪" .‬בעבר היו מבודדים‪ ,‬אתן יודעות‪ ,‬גם המראה החיצוני היה‬
‫מרתיע‪ ,‬הנפיחויות המפחידות בצדדים של המצח‪ ",‬והיא הזעימה את‬
‫גבותיה‪ ,‬עיניה ירו זיקים‪ ,‬שערותיה סמרו‪ ,‬והמערכת כולה — הופ —‬

               ‫לא יאומן — הפכה ג'ינג'י לוהט‪ ,‬בוערת באש רעמתה‪.‬‬
‫"לאונטיאזיס‪ ",‬הבליעה הסגנית בשקט‪ ,‬פולטת את המילה‬
‫המלומדת אל תוך כף ידה‪" ,‬השם‪ ,‬אני מתכוונת‪ .‬כך קוראים למחלה‪".‬‬
‫"אני מתה על הסיפורים שלה‪ ",‬אמרה המתלמדת אל שלי‪,‬‬

        ‫מצטמצמת טיפה‪ ,‬מסיטה ניירות‪ ,‬פינתה גם לה מקום ישיבה‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬רגע‪ ,‬תנו לגמור‪ ",‬לא ויתרה המנהלת‪" ,‬אז הם המשיכו‬
‫את הבידוד מדור לדור‪ ,‬תפקידנו היה לחנך אותם מחדש‪ .‬להחזיר‬
‫אותם לחברה —" אם כסף טהור הם‪ ,‬חייבת המערכת לעלות הון‪.‬‬
‫כסף שחוט‪ .‬מה פתאום כסף שחוט? משום מה צלצל באוזניה הביטוי‬
‫כסף שחוט‪ .‬אולי כסף מרוקע‪ .‬מה זה כסף מרוקע? אולי סתם שעווה‬

                                                             ‫מצופה?‬
‫"לא רק במקרה של צרעת‪ ",‬הסגנית‪" ,‬הרי לבקר את החולה צריך‪.‬‬
‫תחבורה מסודרת אין‪ ,‬אז מעמיסים את משק הבית על החמור‪ ,‬בחצר‬
‫בית החולים מקימים אוהל‪ ,‬ככה הם פותרים את בעיית הקשר בין‬

                                             ‫החולה לבין המשפחה‪".‬‬
‫"גם את היית באפריקה?" שלי‪ ,‬שאלה של סתם‪ ,‬מנסה להתאפס‪,‬‬

                                   ‫להבין על מה‪ ,‬בעצם‪ ,‬מדובר כאן‪.‬‬
‫"לא‪ .‬אבל קראתי‪ .‬התעניינות מקצועית‪ ",‬הסגנית הרימה את עיניה‪,‬‬
‫מושכת את סנטרה מתוך כף ידה ובאצבעות שהשתחררו מרווחת את‬
‫תלתליה‪ ,‬מגלה את מצחה‪ .‬הולם אותה הסלסול‪ .‬גם הצבע‪ .‬מדגיש‬
‫את צבע עורה‪ .‬עד היום לא שמה לב שהוא צבוע‪ ,‬והרי הוא מבשיל‬
‫כקמה מפגישה לפגישה‪ .‬בכלל‪ ,‬כמה היא נאה‪ .‬סתם חולצת טריקו‪,‬‬
‫ובכל זאת‪ .‬ריפוד הכתפיים? מיקום החגורה? יודעות להתלבש‪ ,‬בעלות‬

                ‫המקצוע הצעירות הללו‪ .‬ולא רק להתלבש‪ .‬דור אחר‪.‬‬
‫אבל משהו בכל זאת שונה היום‪ .‬לא רק הלבוש‪ .‬הן כל כך דרוכות‪,‬‬
‫כולן‪ .‬איזו התרגשות סמויה באוויר‪ .‬אפילו אם הבית‪ ,‬שסיימה בינתיים‬

                                ‫‪29‬‬
   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34