Page 33 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫הישירות התקיפה הסתובבה אל שלי‪ ,‬מודיעה כמעט בצעקה‪" :‬היא‬
‫שוקלת לחזור אל הבעל ולכן היא לא מעזה עכשיו להצטרף לקבוצה‪".‬‬
‫שלי דווקא חיבבה את ברכה‪ .‬יושרה‪ .‬צניעותה‪ .‬הדרך בה דבקה‬
‫באמונתה‪ .‬ניסיונה הנואש לשמור על כבוד בעלה‪ .‬זה לא הוא‪ .‬זו איזו‬

‫רוח רעה שנכנסת בו‪ .‬ל ּו רק היה מוצא שוב את דרכו לאמונה‪.‬‬
‫"חשבתי‪ ,‬במצבי‪"...‬‬

‫"על מה את מדברת‪ ,‬ברכה? הרי אם לא היו מגיעים השכנים‬
‫באמצע הלילה לחלץ אותך‪ "...‬אם הבית‪ ,‬בקול המתכת‪ ,‬ללא רחמים‪,‬‬

‫"הרי לא רק בך‪ ,‬גם בילדים‪"...‬‬
‫וברכה‪ ,‬עדיין בגבה אליהן‪ ,‬כתפיה מתכנסות עוד יותר‪ ,‬צווארה‬
‫שוקע‪ ,‬עוד יותר קטנה‪ ,‬עדיין נאחזת בתבשיל‪ ,‬מלמלה‪" ,‬אבל הוא‬

‫התחנן‪ ,‬הבטיח‪ ,‬ביקש שלום בית‪".‬‬
‫"ואת מאמינה? בעצמך סיפרת כמה פעמים כבר ביקש את זה‬
‫קודם‪ .‬תסתכלי על עצמך — בת עשרים ושמונה — ונראית כמו‬

‫זקנה!"‬
‫לאט־לאט שמטה ברכה את הכף הנוטפת מידה‪ ,‬הידקה את‬
‫השביס‪ ,‬ובתנועה איטית החלה סובבת על מקומה‪ .‬בעיניים מושפלות‬
‫חגה קשת בלתי נראית על פני המרצפת‪ ,‬חולפת מבלי להיעצר על‬
‫פני נעליה הרחבות של אם הבית שניצבה שם‪ ,‬נטועה כצוק סלע‪,‬‬
‫והלאה‪ ,‬אל מול עמידתה המהוססת של שלי‪ ,‬נאחזת שם באיזה סדק‬
‫סמוי ברצפה‪ ,‬ומשם‪ ,‬מבלי להרים את עיניה‪ ,‬לחשה‪" ,‬תגידי בעצמך‪,‬‬
‫בסביבה שלי‪ ,‬גרושה פעם שנייה‪ ,‬בלי מקצוע‪ ,‬עם חמישה ילדים‪ ,‬איזה‬

‫סיכוי יש לי? מה את במקומי היית עושה?"‬

‫היה חם‪ .‬האור הצהוב בחלון יקד מול עיניה‪ ,‬מתנחשל פנימה‪ ,‬מתבקע‬
‫לעיגולים שחורים‪ .‬מתפורר‪ .‬שכבות האוויר רטטו‪ .‬ריבועי המרצפת‬
‫הזדגזגו‪ .‬הסדק הישן נפער והשחיר‪ ,‬וכתמי הלובן של התנור בהקו דרך‬
‫קווי המתאר של ברכה‪ ,‬חורכים חורים בדמותה הגדולה של אם הבית‪,‬‬
‫אשר‪ ,‬כמו בתשליל שרוף‪ ,‬לא נותרה ממנה אלא צללית מטושטשת‪.‬‬

‫‪33‬‬