Page 32 - 28222
P. 32
מרים איתן
"לבעלה?"
"אלא למי?"
"את בטוחה?"
"הלוואי שלא הייתי .עזבה את הדיור שסידרנו לה .לא אמרה שום
דבר לחברות .לא באה אפילו להיפרד".
כאילו מהלכת כאן איזו רוח רעה.
את ברכה היה עליה לאסוף מן המטבח .שקועה מאוד עמדה שם,
בוחשת ,בוחשת ,גבה לכניסה .ברגע הראשון לא זיהתה אותה —
בשרוולים ארוכים וגרביים ,כיסוי הראש מהודק עד שורשי שיערה
— פתאום אישה של מקום אחר — אוחזת בכף העץ כבעוגן ,לא מסבה
ראשה.
"הלו ברכה ,מה נשמע?"
שתיקה.
"תגמרי ותצטרפי אלינו?"
שריר לא זע .עיניה בחלון שמנגד ,ידה בוחשת בעיסה הבחושה.
"ברכה ,מה קורה?" ניסתה לתפוס את המבט התועה ,מתלווה אליו
החוצה דרך הרשת המאובקת ,על פני פיסת הדשא המצהיבה ,נתקלת
בגדר הבלוקים ,והלאה ,החוצה ,אל האוויר העכור ֶשרטט שם למעלה,
ספק־תכול ספק־צהבהב ,עד שעיניה התעייפו מן המאמץ וכתמים
שחורים טשטשו את ראייתה.
"היום אני לא יכולה ",פלטה לבסוף ברכה בקול קטן ,מפנה במקצת
את ראשה.
"מה זאת אומרת את לא יכולה ",התפרץ מן המסדרון קול גדול,
מנסה לאחות את קרעי השיחה המהוססת ,ובעקבות הקול גוף גדול,
ואם הבית ,שהייתה כנראה צופה בהן מן הצד עד שאיבדה את סבלנותה
נדחקה בין שתיהן ,ממלאה את חללו הצר של המטבח ,חוסמת בפני
שלי כליל את דמותה השבירה של ברכה ,ובתקיפות ,אולי בקוצר רוח,
לבה גס בדקויות ,פנתה אל האחרונה" :ספרי לה ,חשוב שתספרי לה
למה את לא יכולה ",ובלי להמתין לתשובה ,באותו המרץ ,באותה
32
