Page 8 - 28222

‫מרים איתן‬

‫כרעמתו‪ ,‬אך היא מרובבת כולה ומוכהה בשוליה עד אותו חום‬
‫שזוף של פניו‪ .‬ומדוע לא‪ ,‬הרהור מתריס‪ .‬מה רע בקצת עפר‪ .‬הקיום‬
‫החטוף הזה שלנו‪ .‬בראשית גוף קטן אדום וצורח פורץ לעולם דרך‬
‫שער אפל וכואב‪ ,‬ניתוק אכזרי של הטבור השותת‪ ,‬חוסר ישע‪,‬‬
‫תלות קיצונית בזולת‪ ,‬בהמשך התפלשות תאוותנית של פעוט מלוא‬
‫אפיים בחול‪ ,‬כמעט שני עשורים עד שאתה מסגל לעצמך הרגלים‬
‫אחדים של סדר ומקצת אמונה בכוחך‪ ,‬שני עשורים נוספים ואתה‬
‫כבר מתחיל להשי ָלם מעליך‪ .‬מדוע לכפות עליו את מושגינו שלנו?‬
‫מ ֵדי שבת התעקשו‪ .‬יחליף חולצתו‪ .‬הפעם הסב אל סעודת השבת‬

‫בחולצה המוכתמת‪.‬‬
‫אכלו בשתיקה‪ .‬עיניו של הזקן כבויות‪ .‬עיניה שלה קרות‪ ,‬חסרות‬
‫רחמים‪ ,‬חורשות את פניו‪ .‬בקצה הרחוק של החדר המשיכו נשים‬
‫וגברים להתנועע על פני מסך שהודמם‪ .‬נזהרה לא להסיט יותר מדי‬
‫את המבט‪ .‬לא לכלול בו גם את בעלה‪ .‬אוריק ישב ליד אביו‪ ,‬עיתונו‬
‫לפניו‪ .‬נמנעה מלפגוש את מבטו‪ .‬אל חשש‪ .‬הוא איננו מרים את‬
‫עיניו‪ .‬זה זמן רב שמבטיהם משתמטים זה מזו‪ .‬כשהוא חוזר בשעת‬
‫ערב מאוחרת‪ ,‬עייף וקודר‪ ,‬ממלמל לעצמו משפט התנצלות כלשהו‪,‬‬
‫היא מעמידה פנים כאיננה שומעת‪ .‬ממשיכה בשיחה של מה בכך עם‬
‫הילדים או נשארת מרוכזת כולה מול המסך הקטן‪ .‬מדשדש במטבח‬
‫הוא מוצא לעצמו שריד קר ומיובש מן הצהריים‪ ,‬מגבב עליו הר של‬
‫גבינה לבנה‪ ,‬מרטיב הכול בשמן ובצל‪ ,‬חופן גוש חסר צורה מן הלחם‪,‬‬
‫מטיל מגבת על ברכיו‪ ,‬מקיף עצמו בעיתון ערב כבחומה — וכבר הוא‬
‫בעיר מקלט‪ .‬מבעד לפטפוטיה עם הילדים אורבים כל חושיה‪ַ .‬ה ִיפנה‬
‫אליה? היאמר מילה? לעיתים היא מנתקת את עצמה מן הטלוויזיה‬
‫ועוברת‪ ,‬כמו לתומה‪ ,‬במטחווי ראייה מן המטבח‪ .‬יש ומתגברת בה‬
‫הרחמנות על הכעס‪ .‬ראי כמה עזוב הוא‪ .‬כמה הוא עזוב‪ .‬לגשת‪.‬‬
‫לחמם לו את סעודתו‪ .‬לשבת מולו‪ .‬לשאול מה עשה היום‪ .‬אולי‬
‫איזה חיץ ייפול‪ .‬היא מוזגת לו כוס תה‪ .‬מגישה פרי לקינוח‪ .‬נוטלת‬
‫כיסא ויושבת מולו‪ .‬העיתון ביניהם‪ .‬לוקחת דף‪ .‬קוראים בשניים‪.‬‬

‫‪8‬‬