Page 264 - 1322
P. 264
| 264דריה שועלי
מבוגר ושעיר עם כרס ,ששמח לקחת אותה לסיבוב לחורשת הצנחנים.
הם נסעו באוטו שלו ,עם שתי דוושות הברקס .לפני הפנייה שמאלה
לחורשה אמבולנס פינה אופנוען שטח צעיר שהתרסק .הם חלפו על
פניו בלי לעצור ,חנו בחניון ונכנסו בין האיקליפטוסים והקנים שעל
גדות הנחל ,למרות שבחושך ועם המלחמה לא היה ממי להסתתר.
"את לא מפחדת שייפלו טילים באמצע?"
"למה? הטיל שלך נופל הרבה?"
"מה זה? יש לך ֶּפה של ימאי".
הוא פרש שמיכת פיקה והם שכבו פעמיים ,לתפארת מדינת
ישראל וחיל הצנחנים ,בזמן שהאזעקה ייללה והטילים נפלו בשטחים
הפתוחים ומזי הרגישה איך הגוף שלה נרגע והמוח שלה מתנקה .אחר
כך הוא החזיר אותה לבית הספר לנהיגה ,אל האופנוע שלה שחנה
שם ,ונתן לה מגנט עם השם שלו" ,ככה ,אם יבוא לך להתמגנט ".היא
החליטה לשמור אותו .היו לו זקפה יפה ושמיכה עם ריח של מרכך.
עכשיו היא יכלה להתמודד עם דודי .היא שלחה לו הודעה שהיא באה,
וקראה הודעה שהגיעה בינתיים מתילי :״המזכירה של מר ש׳ מבקשת
למסור שהוא לא נפגש עם אנשים שהוא לא מכיר״.
בכניסה לשכונת צהלה הלבין ברק את השמים ,ואחריו נשמע
הרעם .השער לבית של דודי ויסמין היה פתוח .המדשאה היתה
חשוכה ,אבל השביל היה מואר והבריכה ניצנצה מבפנים .אור יקרות,
חשבה מזי .היא נכנסה לבית והלכה אל הסלון החשוך .היא חיפשה את
דודי בעיניה ואיתרה אותו בחוץ ,שוחה בבריכה .היא נזכרה בשחייה
לילית שלהם בחוף ניצנים ,כשהם היו ילדים .היא יצאה ונעמדה מעל
הבריכה.
"מוריס ",הוא יצא מהבריכה בבגד ים צמוד ,לקח מגבת מהכיסא
וניגב את השיער" ,דברי אליי".
הרעם התפצח מעליהם ,בום חזק כמו של פיגוע.
"ידעת על יסמין וארי?"
"מה על יסמין וארי?"
"אתה יודע למה אני מתכוונת".
