Page 88 - 1322
P. 88

‫פרק ‪12‬‬

‫מזי השאירה את האופנוע מחוץ למרינה בחוף הילטון‪ .‬דודי פתח‬
‫לה את השער למעגנה‪ ,‬ויחד הם הלכו עד לרציף האחרון‪ ,‬ליאכטת‬
‫הפרינסס שלו‪ ,‬שהיתה עשויה להרשים מישהי שלא ניסתה להילחם‬
‫בדחף לקשור את עצמה לרציף ולצעוק "לא מתפנה"‪ .‬הוא עלה‬

                            ‫ליאכטה‪ ,‬והיא עלתה אחריו בחוסר חשק‪.‬‬
‫"יוצאים לים‪ ",‬הוא אמר‪ ,‬כאילו לא ראה אותה מקיאה את משקל‬
‫גופה מעל לדופן של סירת גומי כשהיא היתה בת עשר והוא בן שתים־‬
‫עשרה‪ ,‬ושניהם מילאו תפקיד של חטופים בתרגיל משותף של השייטת‬
‫והימ"מ‪ .‬היא נכנסה אחריו לסלון המרווח של היאכטה‪ .‬רוב האנשים‬
‫שנכנסו ליאכטה היו ניגשים מיד אל חלונות הענק המצוחצחים‬
‫שנמתחו לרוחב הדפנות‪ .‬אבל מזי התיישבה מיד על הספה הבהירה‬
‫עם הראש בין הרגליים‪ ,‬מתרכזת בלא להקיא‪ ,‬בזמן שדודי הוציא‬

          ‫אותם מהמרינה‪ .‬כשהם הגיעו לים הפתוח‪ ,‬הוא ניגש אליה‪.‬‬
    ‫"בואי‪ ,‬בואי החוצה‪ .‬תאמיני לי‪ ,‬את תרגישי יותר טוב בחוץ‪".‬‬
‫הוא הושיט לה יד והיא לקחה אותה באי־רצון‪ .‬היד שלו היתה‬
‫חזקה וחמה והזכירה לה‪ ,‬לצערה‪ ,‬את היד של בני‪ ,‬אבא שלו‪ .‬הם עלו‬
‫לסיפון‪ ,‬שגם בו היתה ספה בהירה ורחבת ידיים‪ .‬אוויר הים באמת‬
‫עזר מעט‪ .‬היא לקחה ממנו נשימה והחזיקה חזק‪ .‬דודי התיישב לצדה‪,‬‬

                                              ‫ושניהם הביטו קדימה‪.‬‬
                                            ‫"אז שכבת עם ארי?"‬
‫מזי לא ידעה אם להתרשם מזה שדודי הצליח להגיד "שכבת"‬
             ‫במקום "הזדיינת" או מזה שזה מה שהעסיק אותו כרגע‪.‬‬
‫"זה לא מה שאמרתי‪ .‬אמרתי שביליתי את הלילה עם ארי‪ .‬הוא לקח‬
 ‫אותי להראות לי משהו‪ .‬בירושלים‪ .‬אתה יודע על מה אני מדברת?"‬
   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93