Page 92 - 1322
P. 92

‫‪ 92‬דריה שועלי|‬

‫גדול ותשלחי אותו לבית של מר שכטר‪ ,‬עם פתק‪ ,‬׳שלא תדע עוד צער‪,‬‬
    ‫חוקרת פרטית מזל מוריס׳‪ .‬תעשי את זה מהכרטיס של המשרד‪".‬‬

‫תילי הימהמה לאישור‪ .‬כשמזי חזרה‪ ,‬היא התיישבה על הדו־‬
‫מושבית המרופטת לצדה של תילי‪ .‬בנג׳י כיבד את שלושתם‬

                                     ‫בגולדסטאר ובחומוס מהמטבח‪.‬‬
                                       ‫"יש ירקות?" שאלה תילי‪.‬‬

‫"מה זה פה‪ ,‬מסעדה?" ענתה מזי בפה מלא‪" .‬אז איך ידעתם לעשות‬
                                                       ‫צילום מסך?"‬

‫"לא ידענו‪ ",‬ענה בנג׳י‪" ,‬יותר מזל משכל‪ .‬מצאנו את זה ב׳רדאיט׳‪".‬‬
‫תילי העבירה לה שוב את הטלפון‪ .‬מזי הסתכלה בצילומי המסך‬
‫של הידיעה‪ .‬בתמונה הפותחת נראה בניין הזכוכית הכחולה שהיה‬
‫מטה "שכטר אחזקות"‪ .‬בראש הבניין ריסס מישהו באדום‪" :‬אנחנו‬
‫יודעים מה עשית א"‪ .‬לצד התמונה היו שתי תמונות ראש‪ ,‬של ארי‬

              ‫ושל מר שכטר‪ .‬שתיהן נראו מלפני כחמש־עשרה שנה‪.‬‬
                                         ‫"מי זה א?" שאלה תילי‪.‬‬

‫"לא יודעת‪ .‬אולי ארי‪ .‬נראה לי שהפריעו להם באמצע‪ .‬מה מתקדם‬
                                                      ‫עם ההלוויה?"‬

‫בנג׳י ניענע בראשו לשלילה‪" .‬הם קוברים אותו בקיבוץ עינת‪.‬‬
‫דיברתי עם מי שאמרת לי‪ .‬הוא אמר שהמשטרה סגרה את כל דרכי‬
‫הגישה לקיבוץ בכוחות גדולים‪ ,‬ושאחריהם‪ ,‬מסביב לגדר של הקיבוץ‪,‬‬

                     ‫יש עוד את כל המערך־אבטחה של השכטרים‪".‬‬
‫"שיט‪ ",‬אמרה מזי‪ ,‬וחשבה שעכשיו לא יהיו לה צילומים להביא‬
‫לאמיר בערב‪ ,‬והוא בטח לא יסכים להיפגש איתה‪ .‬היא היתה מרוקנת‬
‫מכוח‪ .‬היא ניסתה להזכיר לעצמה בשביל מה היא עושה את זה‪ .‬היא‬
‫חשבה על שכר הדירה של החודש הבא וזה שאחריו‪ ,‬על השעמום‬
‫הממית של חקירות הנואפים‪ ,‬על חקירת ההיעלמות של אבא שלה‬
‫ששום דבר לא התחדש בה‪ ,‬אבל זה לא היה מספיק‪ .‬אז היא חשבה על‬
‫דודי‪ ,‬ששוב יצא חרא‪ .‬בחוסר ברירה היא חשבה על לילי‪ ,‬שאמא שלה‬
‫לא חוזרת ולא מתקשרת‪ .‬ועדיין לא הצליחה לגייס את הכוח להמשיך‪.‬‬

                ‫לא עכשיו‪ ,‬כשההבטחה לפגישה עם אמיר התפיידה‪.‬‬
   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97