Page 177 - zman
P. 177
הזמן שחלף בינתיים | 177
מתכוונת ,לא באמת ,אבל אני הרבה יותר קרובה לשם ממה שהייתי
כשהייתי בדנוור .אבל אני חושבת שזה עלול להיות מטופש ותמיד
ממש אהבתי את הכלב של האגריד בסרטי הארי פוטר .הייתי חייבת
לבדוק איזה סוג כלב זה .זה מסטיף נפוליטני .לא הספקתי לחפש בגוגל
מגדלים כי אני רוצה גם בולדוג צרפתי ,אז אני לא מצליחה להחליט.
אבל אני לא רוצה כלב שמזיל ריר ,אז אני לא בטוחה שאני בכיוון".
"את לא בכיוון ",מלמל.
"זה מה שחשבתי .אבל עד כמה זה נורא כלב מרייר?" שאלתי" .אם
את אוהבת אותו ,הוא יכול להזיל ריר בכל מקום וזה לא ישנה לך".
"האם חצי מהמזח עלה באש הלילה ואני יושב כאן ומדבר עם אישה
שיכורה על כלבים מריירים?" שאל.
שתקתי וחשבתי שוב עד כמה היה חכם מצידי להתקשר לקורט ,כדי
לוודא שהוא לא סובל משאיפת עשן.
"השאלה שלי לא נגעה לכלבים ,קאדי ",אמר.
"אה ",מלמלתי.
"את לבד?" שאל .אלוהים אדירים.
"האם אתה ...חושב שאני ...אני הייתי מתקשרת אליך אילו היה לי
גבר —"
"אני לא צריך פרטים ",קטע אותי בחדות" ,אבל אני כן צריך
תשובה".
לפתע ,התפכחתי.
"למה אתה צריך תשובה?" שאלתי" .חצי מהמזח עלה בלהבות
הלילה".
נעצתי מבט בחיקי ואז הבטתי מעל מסעד הספה לעבר העיירה.
"האם אתה "?...לא יכול להיות .או שכן?
"אתה שואל אותי אם יש לי אליבי?"
"אני שואל אם את לבד".
הוא כן!
"אתה שואל אם יש לי אליבי".
"לא ראיתי אותך במשך שבועות ,קאדי ,ואת מתקשרת אליי כדי
לראות אם אני בסדר ,אחרי שדליקה גדולה שרפה את המזח .אני לא
כבאי .אני שוטר .כן ,אני כועס כי חצי מהמזח החדש של העיירה שלי
