Page 180 - zman
P. 180
| 180קריסטן אשלי
לא ידעתי אם הוא התכוון לומר עוד משהו ,אבל זה לא שינה .לא
נתתי לו.
"אתה לא יכול לדרוש ממני לשלם על מה שהיא עשתה .לא היה
לי מושג שהיא מסוגלת לזה ,אבל זה לא משנה .היא הייתה חברה שלי
אבל אני רציתי לעלות על הדרך הנכונה .רציתי להתרחק .אתה זה
שהחזיק אותי בפנים .אז אתה לא יכול לגרום לי לשלם על משהו שלא
היה לו שום קשר אליי .אני לא יריתי בלוני .אני לא מכרתי סמים בבתי
ספר תיכוניים .אני עבדתי בסיפ־אנד־סייב והתפללתי בכל ערב שהחבר
שלי יצליח להיחלץ מהעולם הזה".
"קאדי —"
"זה הגיע לי ,אתה יודע .הגיע לי מה שחשבת עליי .הגיע לי שכעסת
עליי .הגיע לי שעזבת אותי ",אמרתי לו .״אני יודעת את זה .אני יודעת.
אבל זה לא מגיע לי.״
"קאדי ",לחש.
"להתראות ,קורט ובבקשה ,בשם אלוהים ,אל תתקשר אליי שוב".
בזאת ,ניתקתי ,מחקתי את המספר שלו ואז כיביתי את הטלפון.
"ניופאונדלנד ",הכרזתי ובהיתי בים הכהה.
לאחר מכן קמתי והשארתי את הכוס והטקילה בדיוק היכן שהיו,
גם את הטלפון — לא שזה שינה מאחר שהיה כבוי — הסתובבתי בבית,
וכיביתי אורות בשלוש קומות שונות ,לפני שהגעתי למיטה הנוחה שלי
ונכנסתי לתוכה.
"לא ,מסטיף ",אמרתי לחשיכה.
עד שנרדמתי ,שיניתי את דעתי לבולדוג ואז ניופאונדלנד וחזרה
למסטיף ,בערך חמישים פעם.
מה שלא עשיתי לפני שנרדמתי ,היה לבכות.
ישבתי מצידו החיצוני של אי המטבח המעוגל והמקסים שלי ,בעל
משטח העץ והדלפק החיצוני המוגבה ,שיצרו ביניהם אזור שבו יכולתי
להכניס מכלי אחסון (ועשיתי זאת) .במרכזו היה גם מדף כפול ,נשלף,
שבו יכולתי לאחסן תבלינים בהישג יד (משהו שעשיתי) .האי הזה,
