Page 265 - zman
P. 265

‫הזמן שחלף בינתיים | ‪265‬‬

‫שלו אם אלייז'ה וקאדי ישדרו לה תחושה כזאת‪ ,‬מה שכנראה יעשו‪.‬‬
‫שלא לדבר על ההורים שלה ועל קיילן שעלולים להיות שם ולא היה‬
‫לו מושג איך הם קיבלו את החדשות על השוטר הסמוי שהיא לא ידעה‬
‫שהיה שוטר סמוי‪ ,‬אבל הוא לא אהב אותם (והוא שנא את קיילן בכל‬
‫ליבו) בתור טוני ומאחר שהוא היה טוני‪ ,‬כלומר‪ ,‬קורט בדמותו של טוני‬
‫וגם שוטר וגם היה מי שהיה בשביל קאדי‪ ,‬הוא לא הניח שזה עומד‬

                                                           ‫להשתנות‪.‬‬
                                          ‫אבל היה לה מספיק זמן‪.‬‬

                                                 ‫והזמן שלה עבר‪.‬‬
‫הוא בדיוק התכוון להכניס את הטלפון לכיסו ולהושיב את עצמו‬

                                 ‫בטנדר שלו כשנשמעה נקישה בדלת‪.‬‬
‫הוא הביט לעברה והתכוון להתעלם מהנקישה כשעוד אחת נשמעה‪,‬‬

                              ‫חזקה יותר‪ ,‬וזה לא פסק במשך זמן מה‪.‬‬
‫הוא עדיין היה יכול להתעלם‪ .‬זה לא קרה לעיתים קרובות שאנשים‬
‫הופיעו על סף דלתו — אלו היו בעיקר שכנים שחשבו שהוא לא רק‬
‫השריף אלא משמר אזרחי של איש אחד‪ ,‬שהיה אמור לעזוב הכול‬
‫ולעזור לחפש כלבים אבודים או להיכנס לרכב ולסרוק את הרחובות‬
‫כדי למצוא נערות מתבגרות שיצאו מהבית בהתקף זעם דרמטי של‬

                                            ‫מתבגרות — אבל זה קרה‪.‬‬
‫כשהנקישות פסקו ומייד שבו והתחדשו‪ ,‬קורט ניגש אל דלת הכניסה‬

            ‫שלו‪ ,‬שהייתה מזוגגת וראה גבר שלא ראה אף פעם בחייו‪.‬‬
‫הוא סובב את המנעול‪ ,‬זז הצידה ופתח אותה מספיק כדי לחסום‬

                                                     ‫בגופו את הפתח‪.‬‬
                               ‫"סליחה‪ ,‬אין לי הרבה זמן‪ ",‬הכריז‪.‬‬
‫"בבקשה אל תסגור את הדלת‪ ",‬השיב הבחור מייד והכתפיים של‬
‫קורט התקשחו כשהמשיך‪" ,‬אני יודע שזה לא בסדר‪ .‬לגמרי לא בסדר‪.‬‬
‫אני רוצה שתבין שאני יודע את זה ושלא הייתי בא לכאן אילו לא‬
‫הרגשתי שדחוף שאבוא‪ .‬אבל אני פאט מורלנד‪ ,‬אח של קאדי‪ ,‬ואני‬

                                                    ‫חייב לדבר איתך‪.‬‬
‫קורט עמד ובהה בבנה החורג של קאדי‪ ,‬גבר שהיה אולי בעשור‬

                           ‫מבוגר ממנה‪ ,‬גבר שאמר שהוא האח שלה‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ",‬אמר הבחור ועיניו ננעצו בעיניו של קורט‪ .‬״אני אנסה‬
   260   261   262   263   264   265   266   267   268   269   270