Page 270 - zman
P. 270
| 270קריסטן אשלי
חברותית ושהיא זכרה את שמו וקראה לו מר מורלנד כשהיה נכנס
ושאלה איך עובר עליו היום ופשוט היה לה איכפת ".מורלנד בלע רוק
לפני שחזר ואמר" ,היה לה איכפת".
זה נכון.
לקאדי היה איכפת מכל דבר.
אפילו מהעבודה ההיא ,והעבודה ההיא הייתה מדכאת .לוח הזמנים
שלה היה עמוס .לשאר העובדים לא היה איכפת ,אז יצא שהיא עשתה
שעות נוספות כל הזמן וחצי מהזמן היא עשתה גם את העבודה שלהם
בנוסף לשלה.
אבל הייתה לה תוכנית.
הייתה לה דרך.
היה לה כיוון.
והיא עמדה להגיע למקום שהיא הלכה אליו ולא משנה באיזה מחיר.
ואז היא פגשה את קורט.
"אז כאשר הוא הלך לחנות יום אחד ומצא אותה בוכה בכי היסטרי
על המדרכה ,הוא היה ,מטבע הדברים ,קצת המום ,שלא לדבר על
מבוהל ומודאג".
קורט הרגיש את הלסת שלו מתהדקת וחזר והשפיל את עיניו אל
מגפיו.
"הוא נכנס לפעולה .אבא היה כזה ",אמר לו מורלנד" .זה לא משנה
מי; בחורה יפה ,ילדה קטנה ,אישה מבוגרת ,אם למישהו כאב ,הוא היה
מתגייס לעזור ".הוא עצר לרגע" .הוא התגייס לעזור .הוא ללא ספק
עשה את זה .אנחנו לא היינו נחמדים אליה".
קורט הרים את מבטו בחזרה אל מורלנד.
"שנאנו אותה ",הודה מורלנד" .חשבנו שהמשחק שלה שקוף .היינו
בטוחים בזה .אבא סיפר לנו את הסיפור שלה וראה אותו בדרך אחרת
משלנו .אבל ,אני מתכוון ,החברה הכי טובה שלה בדיוק נעצרה על ידי
הכאילו חבר שלה שהיה שוטר סמוי ועמדה להישפט על רצח וסחר
בסמים? והיא לא ידעה שהחבר שלה היה שוטר ,חשבה שהוא סוחר
סמים וזה היה בסדר מבחינתה? מה עוד יכולנו לחשוב?"
שום דבר.
שום דבר אחר.
