Page 274 - zman
P. 274

‫‪ | 274‬קריסטן אשלי‬

‫יום‪ ,‬עליות ומורדות‪ ,‬טוב ורע כל כך עד שליבנו נשבר‪ ,‬במשך שתים־‬
                                                 ‫עשרה שנים שלמות‪.‬‬

                                     ‫קורט נעץ שוב מבט במגפיו‪.‬‬
‫"הוא נלחם בזה‪ ,‬אבא שלי‪ .‬הוא עבר את גיל שמונים‪ .‬אבל קאדי‬
‫עזרה לו בזה‪ .‬קאדי נתנה לו סיבה לקום בכל בוקר‪ .‬קאדי תמיד הייתה‬
‫שם כדי לשמור לנו על הילדים‪ ,‬גם כדי לשמור על המשפחה מאוחדת‬
‫סביבו וגם מכיוון שהיא אהבה את הילדים האלו כאילו שהיו שלה‪ .‬לכל‬
‫אחד מאיתנו‪ ,‬היא ערכה מסיבות יום הולדת וערכה אותן בגדול‪ .‬ארגנה‬
‫מסיבות פיג'מה שקאת'‪ ,‬פאם ושאנון היו מוזמנות אליהן‪ ,‬כל הבנות‪.‬‬
‫מסיבות פיג'מה‪ .‬לנשים בוגרות‪ .‬אלוהים‪ ,‬היא ניצלה כל הזדמנות‬
‫לשמור על הבית הזה מלא וחי כדי שאבא יהיה מוקף בכל זה‪ .‬בנו‪.‬‬

                                      ‫במשפחה שלו‪ .‬במשפחה שלה‪".‬‬
                                              ‫קורט הביט בו שוב‪.‬‬

‫בשנייה שבה עשה זאת‪ ,‬מורלנד הכריז בתקיפות‪" ,‬האחות הקטנה‬
           ‫הכי טובה שיכולה להיות‪ .‬הבת הכי טובה שיכולה להיות‪".‬‬
                              ‫קורט הרגיש שהגרוגרת שלו קופצת‪.‬‬

‫"אבל היא קוראת לנו המשפחה‪ .‬המשפחה‪ .‬לפעמים המשפחה של‬
                                                        ‫פטריק‪ ",‬ציין‪.‬‬

           ‫אולי זה היה כל מה שקורט היה מסוגל להתמודד איתו‪.‬‬
                          ‫אז את הקטע הזה הוא לא הצליח להבין‪.‬‬
                                          ‫וה"מה" שלו‪ ,‬יצא חנוק‪.‬‬

                  ‫"המשפחה‪ .‬לא המשפחה שלי‪ ",‬הסביר מורלנד‪.‬‬
                                                ‫שיט‪ ,‬שיט‪ ,‬פאק‪.‬‬

‫"כל חייה‪ ,‬היא מעולם לא הייתה שייכת לשום מקום‪ .‬לשום מקום‪.‬‬
‫לא למשפחה שלה‪ ,‬שלא אפשרה לה להיות שייכת‪ .‬לא למשפחה‬
‫האמיתית שלה‪ ,‬המשפחה שלי‪ ,‬שרוצה שהיא תהיה שייכת‪ .‬הפעם‬
‫היחידה שהיא הרגישה שייכת למשהו‪ ,‬למישהו‪ ,‬הייתה כשהיא הייתה‬

                                                          ‫שייכת לך‪".‬‬
‫קורט הכריח את עצמו לעמוד יציב אחרי המהלומה שקיבל כי‬

                              ‫אחרת היה ודאי נופל על ברכיו לעזאזל‪.‬‬
‫"היא תמיד הייתה עצובה‪ ",‬לחש מורלנד‪" .‬זה תמיד מתחת לפני‬
‫השטח‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬משהו לא בסדר‪ .‬היא מנסה להסתיר את זה‬
   269   270   271   272   273   274   275   276   277   278   279