Page 279 - zman
P. 279
הזמן שחלף בינתיים | 279
"אני חושבת —" עוד אישה.
"עכשיו ".מורלנד.
"שאני אמות ".ועוד אישה.
"מי הבחור הזה?" אישה צעירה בלחישה רמה.
"מעילים .עכשיו!" מורלנד הרים את קולו" .בואו נלך".
"בחיי ,דוד פאט איבד את זה ".בחור צעיר.
מידנייט השמיעה נביחה.
"קדימה .קדימה .בואו נלך .מייק ,דאלי ,לקחתם מפתחות?" האישה
הראשונה.
"אם זה נגמר רע ,חבוב ,אנחנו מכנסים ישיבה משפחתית ".גבר,
נוהם.
קורט שמע את זה ,הרגיש את התנועה ,המהומה ,שמע רגליים
מתרוצצות בקומה למעלה ,קולות מעודדים זה את זה לקחת מעילים
ולצאת ,רגליים רצות במורד המדרגות.
נראה שלקח שנים עד שהכל נרגע ,עד שכולם הפסיקו לחלוף על
פניו בדרכם החוצה ,עד שהדלת נסגרה.
וכל הזמן הזה הוא וקאדי פשוט בהו זה בזו.
כשהדלת נסגרה שאל בעדינות" ,האם התנור דולק ,בייבי?"
היא הנהנה בקושי.
"תכבי אותו ,קאדי ",פקד.
גופה קפץ בתנועה לא רצונית ,אבל היא אילצה את עצמה לנוע
בנוקשות לעבר התנור .היא סובבה כפתורים.
ואז הסתובבה אליו.
"בואי לכאן ",דחק בה בשקט.
לאט ,עקב בצד אגודל ,עיניה נעוצות בשלו ,התקדמה לעברו.
מידנייט ניגשה אליה ונצמדה אליה אבל קאדי לא נעצרה עד
שהייתה במרחק של פחות ממטר ממנו.
קורט הביט אל תוך עיני אזמרגד.
אלוהים ,איך הוא אמור להתחיל?
אלוהים ,איך יוכל לתקן משהו שהרס עוד לפני שאפילו התחיל?
"הייתי צריך לתת לך להסביר .הייתי צריך להסביר בעצמי מה —"
הוא לא אמר שום דבר נוסף.
