Page 295 - zman
P. 295
הזמן שחלף בינתיים | 295
"באמת".
"תפסיקי ",ביקש בשקט" .את שומעת אותי? את בסרטים .את חוזרת
למקום שהיינו בו .בנפרד .כל אחד לבדו .עם יותר מדי דברים שעמדו
בינינו .אנחנו חוזרים להיות יחד .אנחנו ממשיכים הלאה .את איתי?"
לקח לה רגע אבל היא הנהנה.
"אמרת לקאת' שהם יכולים לחזור?"
"אמרתי שאני בסדר ,שהם לא צריכים לדאוג ושאשלח להם הודעה
בקרוב ,מתי הם יכולים לחזור".
"תשלחי להם הודעה ",פקד" .הם רוצים לראות שאת בסדר .תשלחי
הודעה .תתלבשי .תלווי אותי לטנדר שלי .אני אסתלק מכאן כדי
שתתפני אליהם והם יוכלו לראות שאת בסדר".
היא הנהנה שוב.
הוא חיבק אותה בחוזקה.
ואז נתן לה נשיקה.
הנשיקה הזאת הובילה לעוד אחת שהובילה לעוד כמה ,כולן רכות,
מהירות ,מתוקות.
אבל בסופו של דבר זה הוביל אותם להתמזמז עד שהוא נאלץ,
למרבה הצער ,להתנתק ולומר" ,המשפחה שלך צריכה לראות שאת
בסדר ,קאדי".
גם היא חשבה שזה מצער ואמרה לו את זה ,זה גרם לו לחייך והוא
רפרף בשפתיו על שלה עוד פעם אחת לפני שמצא את הטלפון ששמטה
בתוך המיטה ונתן לה אותו.
הוא יצא מהמיטה ,לבש את הסוודר ,הגרביים ,המגפיים ואחרי
ששלחה הודעה נתן לה פרטיות וליטף את מידנייט בזמן שהתלבשה.
היא גרבה את הגרביים העבים שלבשה והוא לא הבחין בהם עד
הפעם השנייה שבה הוריד אותם מעליה וכשהגיעו למטה כרכה צעיף
סביב כתפיה ,לפני שיצאה איתו החוצה ,אל הטנדר שלו ,בגרביה.
הוא עצר אותה עוד לפני שפתח את הדלת.
"קאדי ,נעליים ",אמר.
היא הביטה בכפות רגליה ואז בו" .אני בסדר".
"בערך מינוס שבע מעלות בחוץ".
"זה לא שאני יוצאת לשעה ,נכון?"
